שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה דתמה בשעה"מ פ"ב מיו"ט הלכה וא"ו במה שהקשו התוס' בביצה דף יו"ד ע"ב ד"ה איכא וא"ת ולבטל חד בתרי וע"ז תירצו דבע"ח לא בטלי ועוד דדבר שיל"מ הוא והיא תימה דקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע דבדבר שיל"מ אף בדרבנן לא בטל ע"ש שכרכר בזה הרבה ולפמ"ש י"ל דה"א דל"ש כאן דבר שיל"מ משום מניעת שמחת יו"ט וע"ז חדשו דמ"מ מקרי דבר שיל"מ כיון שיכול להפריח אחת מהם וכמ"ש ובחידושי אמרתי בזה דבאמת השעה"מ שם והצל"ח הקשו דנכבשינהו דנידי כמ"ש הטור והש"ע ביו"ד סי' ט"ז לענין או"ב והפר"ח כתב שם דל"ש שמא יקח מן הקבוע משום דכיון דמותר ביום מחר לא בהול כ"כ וכתבו דהו"ל מתקן איסור ואסור ביו"ט ע"ש שהאריכו בזה בשעה"מ הוא והרב הגאון מהר"י אשכנזי ז"ל וגם בצל"ח כוון לזה ולפ"ז היה נראה לי דבר חדש דלפמ"ש הר"ן בפסחים פכ"ש גבי קדירות בפסח ישברו דלכך הוה חמץ דבר שיל"מ דאף דקנסא קניס ר"ש וא"כ גם אחר פסח אסור וכתב בשם הפוסקים די"ל כיון דזה אינו רק מדרבנן לא אמר שניקל מצד זה רק להחמיר בלבד וא"כ גם כאן כיון דמה"ת אין כאן תיקון כלל וגוף מתקן דהו"ל כתיקון כלי אינו רק דרבנן בשביל זה לא נעקור שם דבר שיל"מ מזה ולפ"ז הרי הר"ן חולק שם על הך סברא וכתב דכיון דגוף דבר שיל"מ הוא רק מדרבנן כל שרבנן אסרו לא הוה דבר שיל"מ כלל ע"ש מעתה י"ל דבאמת בהס"ד של התוס' ס"ל לתוס' דמה שהוא דבר שיל"מ לאחר יו"ט לא שייך כאן דהא איכא משום שמחת יו"ט ורק דדבר שיל"מ שיוכל להיות מותר ביו"ט עצמו וא"כ כיון דעכ"פ אסור משום מתקן לא שייך דבר שיל"מ וע"ז חדשו דהו"ל דבר שיל"מ לאחר יו"ט: