שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ב (ג׳)

והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו בבכורות דף כ"ח ובסנהדרין דף ל"ג מעשה בפרה שניטלה האם שלה ובא מעשה לפני ר"ט והאכילה לכלבים ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזיר יוצאת ממצרים אא"כ ניטל האם שלה וקשה להס"ד דלא ידע מהמשנה דניטל האם כשרה למה אמר הלכה חמורך טרפון ודלמא ספק טריפה הוה וא"כ יוכל לחיות יב"ח ותחיה ולכך הוציאוהו ממצרים פרה וחזירה ומ"מ הוא לא נתחייב דדלמא טריפה היא ולא תחיה ואין להוציא ממון מספק לשיטת הט"ז וע"כ כמ"ש הנקה"כ דכל שמזיק בידים חייב דלמה לך להכניס עצמך בספק וא"כ כאן שהאכיל טריפות בידים לכלבים וא"כ שפיר נתחייב הן אמת דבלא"ה קשה דלמא באמת טריפה הוא ואף דא"י לחיות י"ב חדשים הא טריפה גמורה אף שחיות יב"ח מ"מ טריפה היא כמבואר ברשב"א סי' צ"ח וכן קי"ל בסי' כ"ז ומצאתי בב"ח שהקשה כן בתשובותיו הישנות סי' ק"ג אבל זה אינו קושיא לפע"ד דכיון דטריפה אינה חיה יב"ח ומה שחיה הוא בנס ולשיטת המהרש"ל מיעוטא דמיעוטא הוא דחיין אבל רוב אינן חיות פשיטא דאין דרך התגרים לקנות פרה וחזירה כזו שמתנוונות והולכות בודאי עפ"י רוב ולמה ישליך מעותיו על הספק וגם למה יקנו כזאת ממצרים וע"כ מפני שהיו טובות ופשיטא דכל שהיא טריפה דאינה משבחת ולא עדיפי משאר פרה וחזירה שבעולם אבל לפמ"ש דספק טריפה הן קשה דא"כ יוכל להיות שיחיו יב"ח ויהיו כשרות ועכ"פ אינו ברור שתתנוונה והולכת וא"כ ע"ז מכניסים עצמם הקונים לבית הספק ור"ט שפיר האכילה לכלבים דהא ספק טריפה הוא ומיירי שאחר שחיטה נשאל לו וא"כ לא היו מקום לברר הספק עוד ולכך האכילה מספק לכלבים וע"כ כמ"ש הנקה"כ דעכ"פ לא היו לו להכניס עצמו לבית הספק הן אמת דגם לש"ך קשה דר"ט שהורה הדין א"כ אין עליו חטא במה שבירר הוראתו כיון דהיו בעיניו ספק טריפה וא"כ לכך האכילה לכלבים וא"כ אין ראיה מזה והנראה בזה דבאמת הב"ח הקשה שם דהכי לא ידע ר"ט מהמשנה שהי' מקובל בידם אף קודם ששנאה רבי דניטלה האם כשרה והנה בראשית ההשקפה חשבתי דאולי חלק ר"ט בין ניטל מתחלת ברייתו דהיינו נבראת חסירה דלא כאמרי לה ובזה בודאי כשרה ובניטלה בידים או מחמת חולי הוא דמטריף ר"ט ומצאתי בכו"פ סי' מ"ה שכ"כ ונהניתי עד מאד דכן מבואר בסי' מ"ד לבאר לחלק כן ולפ"ז י"ל דהמעשה היו שנמצא נטילת האם אבל לא נודע אם נבראת חסירה או שנטלה אח"כ ולפ"ז הא שם הי' פרה ופרה בת שתים או בת שלש כדנחלקו במס' פרה ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ע"ז שדייק כן על לשון הח"ץ בהגהת שחיטת מהרי"ו וא"כ מכ"ש שיש לדייק כן בלשון המשנה ולפ"ז אף שנסתפק הא עכ"פ הי' בבהמה חזקת כשרות משנולדה דאם הי' כן משנולדה שוב חיתה יב"ח וספק טריפות כשר כשחיתה יב"ח וא"כ ע"כ דבשעה שנולדה היה לה חזקת כשרות וכבר נתברר החזקת כשרות ורק שהספק שמא נולד אח"כ וכיון שאין הספק בשחיטה עצמה רק ספק טריפות בפ"ע וא"כ שוב חייב מספק דיש לאוקמא על חזקת כשרות וחייב לשלם מספק אברא דצ"ב כיון דסבר ר"ט לחלק בין ניטל בתחלת יצירתו לניטל אח"כ ומה"ט לא טעה בדבר משנה כמ"ש וכ"כ בכו"פ וא"כ קשה היאך פריך בסנהדרין ולימא ליה טועה בדבר משנה אתה והא אינו טועה בדבר משנה אמנם אחר העיון הדבר נכון דבאמת במשנה סתמא קתני ניטל ל"ש ניטל מתחלת ברייתו ול"ש ניטל אח"כ אלא שר"ט למאי דמשמע ליה דטריפה הוא הוה מחלק לעצמו כן אבל אחרי כי גילו לו החכמים שכשר הוא והעידו בשם תודוס הרופא א"כ ממילא הוא בכלל המשנה דניטלה האם דכשרה ואני תמה על זקני הב"ח ומותבינא תיובתא כלפי סנאה דלאחר שנקבל כל הדוחקים דהמעשה של ר"ט הוה בנחתך מקצת האם ונחתך גרע מניטל ע"ש שהאריך במחכת"ה בדוחקים עצומים עכ"פ היאך אמרו והא הוה טעה בדבר משנה דהא המשנה מיירי בניטל ולא בנחתך ואף אם נימא דמצד הסברא אין לחלק עכ"פ לא מקרי טעה בדבר משנה שיהי' חוזר הדין וזה תימה רב' לפע"ד על שיטת הב"ח ודו"ק היטב: