והנה לכאורה הי' קשה לי מ"פ הש"ס הא מדאגבהה קניא ונפיק ביה ולישני דמיירי שלא הוציא רק לולב לבד והרי קי"ל דארבע מינים מעכבים זא"ז וא"כ לא יצא עדן במה שנטל הלולב לבד ומצאתי בספר ישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' תרנ"א שהעיר בזה ובאמת לאחר העיון ל"ק דבמה מיירי אי כשאין לו רק הלולב בלבד שוב לא קיים המצוה כלל וכל דלא עשה מצוה כלל רב הונא היא דחידש דגם בזה פטר ר"י והש"ס פריך דהיינו הך ומשני דה"א דהתם טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ובתחלה לא הוה ד"מ כלל דלפטר מזה וגם שוב כבר לא טרוד כלל דהרי אין לו רק הלולב ואי כשיש לו כלם שוב עכ"פ הלולב שכבר נטל לא טרוד בהו וא"כ לא מקרי בלולב טרוד בד"מ וא"ל כיון דעכ"פ המצוה הוא לטלם ביחד שוב הוה טרוד בדבר מצוה דהמצוה כדינו לא הוה רק כשנוטלם ביחד דאכתי י"ל כיון דהש"ס פריך על הא דאמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב וע"ז פריך והיאך משכחת דלא יצא הא מדאגבהה כבר יצא ועיין בכפת תמרים ואביי הראשון הוא אביי קשישא ואביי השני מקשה עליו ע"ש ולזה שפיר פריך דממנ"פ אם לא הוציא רק הלולב לבד שוב לא שייך לומר דיצא דהא ד"מ מעכבין וא"כ אכתי היה טרוד בד"מ וא"כ ע"כ מיירי דהוציא כל הד"מ ביחד ושוב מדאגבהה נפיק ביה וז"ב. ובזה מיושב קושיות התוס' יו"ט על הרמב"ם דלא חילק בפ"ב משגגות הלכה יו"ד בין כשהפכו ולפמ"ש י"ל דהרמב"ם מיירי כשלא הוציא רק הלולב לבד וא"כ עדיין צריך שיטלם ביחד ומקרי טרוד בד"מ והש"ס לא פריך רק ממנ"פ דא"כ איך אמר דאם יצא בו חייב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״א (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
