שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״א (ג׳)

והנה בספר יש"ש סי' ח' הקשה בהא דפריך הש"ס בסוכה דף מ"ב והא מדאגבהה נפיק ביה דמה קושיא דהא בכל חייבי חטאות בעינן שיהא תחלתו וסופו בשגגה דבעינן שיהיה העקירה והנחה בשוגג ולפ"ז למ"ד טעה בד"מ וע"מ פטור כשהיתה העקירה ע"מ לעשות מצוה הוה ג"כ העקירה במזיד ופטור דלא נתחייב חטאת בעת העקירה וא"כ מ"פ הא מדאגבהה נפיק ביה הא העקירה להגבהה הי' ע"מ לעשות מצוה ופטור ולפע"ד ל"ק דע"כ לא אמרינן דטעה בד"מ וע"מ דפטור לא משום ששרי לעשות כן רק משום דזה כעין אונס דכיון דנטרד בדבר מצוה שכח ועשה העבירה והוא דטרוד בטרדא דמצוה לכך פטרוהו מחטאת ולפ"ז עכ"פ העקירה באמת הי' בחיוב חטאת דבאמת כל שאגבהה נפיק ביה והוא חשב להוציא ד"א א"כ נתחייב על עקירתו דלא יהיה טרוד בד"מ דניהו דטרוד בד"מ ועשה מצוה פטור בכאן לא הוה טרוד בד"מ דהא מדאגבהה נפיק בי' וכבר עשה המצוה והוא חשב לעשות עקירה והנחה בד"א באיסור וכל עקירה לא מתחייב עד שיגמור ההנחה וכאן כשיגמור ההנחה ולא יהי' שוב טרוד בד"מ שוב הוה למפרע העקירה בחיוב דאטו בשביל דטרוד בד"מ מותר רק שנחשב כמו אנוס אבל עכ"פ חשב לעשות איסור ונגמר האיסור ואונסא הוה כמאן דלא עבד אבל לא כמאן דעביד דעכ"פ לא עשה מצוה בהנחתו וא"כ הוה עקירתו למפרע חיוב ודו"ק ויש להמתיק יותר דכל עקירה בר"ה בשעת עקירה אינו חייב עד שיעבירנו ד"א וזה העבירו ד"א ובעת שהניחו כבר יצא ולא הי' טרוד עוד בד"מ וא"כ נתחייב למפרע על עקירתו והעבירו ד"א דאף שבשעת עקירה היה טעה בד"מ היינו שהיה אנוס על העקירה אבל מ"מ רצה להעביר ד"א וכל שכבר יצא המצוה ולא הוה טעה בד"מ הי' העקירה ע"מ להוציא ד"א ועשה כן ואדרבה ע"י המצוה בודאי חשוב עקירה טובה ומלאכת מחשבת אסרה תורה אמנם אי קשיא הא קשיא דמ"פ והא מדאגבהה קניא ונפיק ביה והרי בהא דאמרו בב"ק דף ע' כמאן כר"ע דאמר קלוטה כמו שהונחה דמיא דאי כרבנן כיון דמטי לאויר חצירו קנה לענין שבת לא מחייב עד דמטי לחצירו הקשו התוס' הא הקנין בא בין עקירה להנחה אית לן למימר קלב"מ וכתב בשטה מקובצת שם דל"ד דשם לא רצה רק שיהי' נקנה לו הדבר וסגי ליה בהגיע לאויר החצר בלבד ונקנה לו הדבר והוה כמו מתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור דמלאכת מחשבת בעינן והא ליכא ע"ש ודפח"ח ומעתה גם כאן כיון דהוא לא רצה רק שיצא ידי נטילה ומדאגבהה נפיק ביה וא"כ מה שהוציא יותר הוה טעה בדבר מצוה דחשוב דלא קיים המצוה עדן וא"כ עקירה הראשונה לא הי' ע"מ להוציא ד"א וא"ל דסוף סוף הוציא דהרי שם ג"כ הא נח ורק דכיון דהוא לא רצה רק בקנין לבד ואם היה אפשר לו בלי ניחא הוה עדיף לו טפי לא נתחייב וה"ה כאן הוא לא רצה להעביר ד"א רק ללמוד וכדומה וא"כ כל שכבר יצא שוב לא הוה מלאכת מחשבת אך ז"א דש"ה דמה שזרק ארבע לא רצה וגם שם לא חפץ בהנחתו רק שיקנה אבל כאן באמת הוא רצה להעביר ד"א רק שאם היה יודע שיצא לא הי' מוציא א"כ מ"ל ששגג באיסור או ששגג ולא ידע שיצא וז"ב: