שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ׳ (ד׳)

עוד נראה לי דבר חדש דע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דהחזקה והמיעוט הם ממין וסוג אחד כגון ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דהמיעוט הוא שאינם מומחין והו"ל לא נשחטה ועוד לא יצאת מחזקת איסור שהי' עליה בחייה שהוא עדן אבמה"ח כל שלא הותר בשחיטה והיא מפרכסת ומכ"ש שאינו זבוח שעדן לא נזבח אבל במיעוט שמא במקום נקב קא שחיט ולא הועיל השחיטה וא"כ אין ענינו לחזקת איסור שזה החזקת איסור עומד שיהי' ניתר ע"י שחיטה כדאמרו נשחטה הותרה וא"כ כל שנשחטה שוב פרח לה החזקת איסור ואיך תצרף המיעוט דהוא כמאן דליתא נגד הרוב עם החזקה דהא כבר יצאת מחזקתה הראשונה וז"ב כשמש ובשלמא ביבמות שם דהמיעוט שמפילות הוא שייך להחזקה דכל שמפילות ואין כאן זכר רק מיעוטא א"כ היא בחזקתה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הריב"ש סי' שע"א דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דאונס למחצה דאינו תחתיו והו"ל רצון מיעוטא ומ"ש הריב"ש בזה לחלק בין היכא דבא לדון מתורת רוב כגון היכא דהוא טבעו של עולם מחצה למחצה משא"כ היכא דבא לדון מתורת ס"ס סוף סוף אין הספיקות שקולות ע"ש אמת שהסברא טובה וכאיש גבורתו אבל לפע"ד הרבה סוגיות בש"ס דאמרו סמוך מיעוטא לחזקה אף היכא דאינו בטבעו של עולם יעמדו כנגדו אך לפמ"ש יש לישב בפשיטות דבאמת המיעוט כמאן דליתא נגד הרוב רק בצירוף החזקה ושם בצירוף הספק דאינה תחתיו ולפ"ז מה ענין צירוף המיעוט דאינה תחתיו ומה ענין זה לזה ואטו תחתיו א"א להיות באונס או להיפך והצריך שני ספיקות אבל סמוך לא שייך בזה ודו"ק. ובזה יש לישב מה שהקשו המ"א והמהרי"ט אלגזי בבכורות דף כ"ז גבי חולבת פוטרת שהקשו מפרה אדומה דאזלינן בתר רוב אף דיש חזקת טמא ולפמ"ש א"ש ודו"ק ובזה הי' מובן דברי שטמ"ק בב"ב לענין מה דאזיל רב בממון בתר רוב ע"ש והיא סתום ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דלפמ"ש למעלה כל הטעם דאמרינן סמוך הוא או משום דהחזקה בעצמותה טובה ולא אמרו דרובא עדיף להקל עי"ז נגד החזקה או שהמיעוט הוא בסוג אחד עם החזקה ובזה נראה לפע"ד לישב הא דאמרו דיש גיטין רבה אמר לפי שאין בקיאין לשמה והקשו בתוס' מ"ש לשמה משאר החששות דמחובר וכדומה ולפמ"ש א"ש דבאמת בש"ס שם מפרש דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך והיינו משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש התוס' והקדמונים שם ולפ"ז בשלמא לענין לשמה שייך המיעוט דאינו לשמה ועודנה בחזקתה הראשונה א"א וא"כ שייך סמוך מיעוטא לחזקה אבל איך ניחוש למחובר וכדומה ואיך נצרף המיעוט דלא גמרי עם חזקת א"א דאטו מישך שייכי זה בזה הא במחובר אין החשש רק על הגט אבל האשה הלזו כבר יצאת מחזקת א"א ע"י שצוה לכתוב גט ועכ"פ אתרע החזקה דומיא דמ"ש התוס' בכתובות בזרק לה קידושין ספק קרוב לה דעכ"פ חזקת פנויה אתרעי וה"ה בזה וא"כ אין החזקה טובה והמיעוט אינו מצורף עם הרוב ודו"ק. והנה לכאורה צ"ב הא דאמרי סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והיינו כמו דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וקשה הא הוה רובא דתליא במעשה וכל רוב התלוי במעשה לא היה רוב ובאמת גם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ג"כ קשה וכמו שהקשו האחרונים דהוה רובא דתלוי במעשה אבל באמת לפע"ד לא קשה כלל דכל הטעם דרובא דתלוי במעשה לא הוה רוב הוא משום כיון דהרוב תלוי במעשה והמיעוט אינו תלוי במעשה א"כ הוה המיעוט שכיח יותר מהרוב ובאמת כל שהרוב והמיעוט תלויים במעשה הרוב עדיף כמ"ש הרשב"א והר"ן בהדיא בחידושיהם לחולין דף י"ב ע"ש. ולפ"ז הרוב דמומחין ושוחטין יפה בלי שהייה וכל דברים המפסידים אבל המיעוט שוחטים בשהייה ודרסה וכדומה אבל עכ"פ גם המיעוט תלוי במעשה כמו הרוב דגם הם צריכים למעשה השחיטה רק ששוחטין בפסול וא"כ שפיר הוי רוב גמור אף דתלוי במעשה וז"ב. ולפ"ז ה"ה כאן כיון דהרוב והמיעוט הם צריכין למעשה הכתיבה רק שהרוב כותבין כדינו והמיעוט א"י וכותבין בפסול אבל עכ"פ שניהם תלוין במעשה ושפיר הוה רוב וז"ב. ובזה י"ל הא דאמרינן ורבנן הוא דאצריך והיינו משום דאמרינן סמוך ובאמת לשיטת הרשב"א ביבמות ל"ש סמוך כל שהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב ואינו מסלקו ושאני מיעוט מפילות דמסתלק מן הרוב ע"ש ולפמ"ש יש לומר דבאמת הרוב תלוי במעשה רק שהמיעוט ג"כ תלוי במעשה ולפ"ז זהו כשאנו דנין ומעריכין הרוב לגבי מיעוט אבל כשאין מעריכין הרוב נגד החזקה שפיר אמרינן דניהו דרוב עדיף מחזקה היינו כשהרוב הוא רוב מעליא אבל היכא דהרוב תלוי במעשה והחזקה אינו תלוי במעשה וכל שכבר אתחזקה בא"א שוב אינו תלוי במעשה וא"כ הרוב לא נחשב נגד החזקה והחזקה טובה יותר ואדרבא אמרינן דלא נעשה מעשה באשה זו ואף דהרי השור שחוט לפנינו שיש גט וכבר הרוב לפנינו אבל ז"א דאם ניחוש שמא לא נכתב לשמה שוב אזל הרוב ואינו לפנינו ואמרינן דלאותה אשה יש לה חזקת א"א והרוב אינו טוב כ"כ דתלוי במעשה ולגבה לא נעשה המעשה ושפיר חיישינן משום לשמה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה לא חיישינן למחובר ולפמ"ש א"ש דמשום מחובר שוב ל"ש לומר דהחזקה טובה דהרי עכ"פ הרוב לפנינו והמיעוט עם הרוב תלוי במעשה וא"כ הרוב עדיף מחזקה וז"ב כשמש ובזה י"ל הא דפירש"י דוקא בשליח להולכה וכתב הר"ן דבשליח לקבלה כבר נגמר הדבר והדבר צ"ב ולפמ"ש י"ל דכל דכבר נגמר הדבר שוב הרוב עדיף אף בחשש לשמה דכבר יצאתה מחזקתה או שעכ"פ אתרע ויש לישב בזה קושית הפ"י ריש גיטין מעבד ואכ"מ עכ"פ הסברות שכתבתי נראה לפע"ד שהם נכונות. והנה הרשב"א כתב ביבמות קי"ט דל"ש לומר סמוך מיעוטא רק היכא שהמיעוט הוא מן הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק של הרוב שמתעברות יש מפילות ולפיכך חשוב לעמוד נגד הרוב בצירוף החזקה אבל התם שהמיעוט אינו ממעט ומגרע כח הרוב אלא שהוא מיעוט העומד נגד הרוב ממש כמו מיעוט שאינן מתעברות זה לא חשוב מיעוט נגד הרוב ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הקדמונים בהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא אצל חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ולפמ"ש שם המיעוט נגד הרוב ממש וכן מצאתי במשמרת הבית בשער ראשון שכתב בהדיא כן לישב הך דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ע"ש ונהניתי אברא דלפ"ז צ"ב מה הקשו התוס' בנדה דף י"ב ד"ה שליא בהא דאמרו שליא בבית הבית טמא והקשו לפרש"י דפירש דרוב שליות יש בהן ולד ומיעוטן אין בהם ולד דא"כ למה יצאת מקצת שליא אסורה באכילה נימא סמוך מיעוטא דאין בהן ולד לפלגא דמחצה אינו יוצא רוב ולד ע"ש ומה קושיא והא הך מיעוטא דאין ולד היא נגד הרוב דיש בו ולד ואינו מקרי מיעוט כלל וצ"ל דכיון דלא יצאת רק מקצת שליא א"כ בזה יש לומר דרובא דוולד איתא ברוב השליא שלא יצאתה וא"כ שפיר מצרפינן המיעוט דאין בהם ולד דל"ש לומר דהרוב נגדו דבאמת לענין הך מיעוטא דשליא אינו ברור שיהיה בו ולד רק משום דמעמיד הך מקצת שיש ולד ברוב השליא א"כ שוב יותר מסתבר לתלות דברוב איתא ולא באותו מקצת שיצא כנלפע"ד. ובזה מיושב מה שהקשה מהרי"ט אלגזי בבכורות דף כ"ג ע"ג דלמה לא אמרו בחולין דף ע"ז גבי מבכרת שהפילה שליא דאמרו סמוך מיעוטא דנדמה לפלגא ולמה לא אמר סמוך מיעוטא דאין להם ולד וע"כ דאין שליא אשר אין בה ולד ולפמ"ש א"ש דשם דהפילה שליא כולי' שוב ל"ש סמוך דאמיעוט הוא לגמרי נגד הרוב ובכה"ג לא חשיב מיעוט נגד הרוב. עוד יש לומר בזה דע"כ לא כתב הרשב"א דכל דהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב לא חשוב המיעוט כלל רק דוקא היכא שהרוב שאתה מחליטו נגד המיעוט הוא רוב החלטי עד"מ רוב מתעברות שאם אתה הולך אחר הרוב שוב אין לך שום ספק שכל שנתעברה פטורה מהיבום וכן רוב מומחין הם שכל שהוא מומחה מסתמא שחט שפיר ול"ש לצרף החזקה דבחייה בחזקת איסור עומדת וכדומה משא"כ כאן דגם אם נימא דשליא יש בה ולד עפ"י רוב עוד לא נבא למחוז מבוקשינו דהרי הולד ניתר בשחיטת אמו וכל שלא יצאת רק שכאן קרה מקרה שיצאת השליא וא"כ לענין המקרה הלז ל"ש לומר דרוב שליות יש להם ולד דהרי זה גופא אינו פסיקא אם יצא רק בולד והרי אתה מצטרף לפלגא דיצא מיעוט הולד וא"כ ל"ש לומר דהרוב נגד המיעוט דאדרבא אותו פלגא דלא יצא אינו סותר הרוב דהם בולד דאף שהם בולד הרי באמת פלגא אינו יוצא ברוב ולד וא"כ לענין זה שפיר מצרפינן הפלגא למיעוט דאינם נגד הרוב דאף שהם נגד הרוב דיש בהן הולד לא בשביל זה נאסור כאן וכאן עיקר הרוב צריך להיות שיצא ברוב וולד וזה אינו וכיון שהספק במקומו שוב נוכל לצרף גם המיעוט ובזה ממילא מיושב קושיות מהרי"ט אלגזי דשם בהך דנדמה שפיר צריך לצרף מיעוט נדמה דמיעוט שאין ולד הוא נגד הרוב שפטור מהבכורה ודו"ק היטב כי היא סברא נפלאה ועמוקה ת"ל אברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו ריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך ופירשו הקדמונים וביותר ביאור הוא בפ"י שם משום דהמיעוט דאינם מומחים מצטרפין עם חזקה דא"א והו"ל פלגא ואמאי והא המיעוט דאינן מומחים עומד נגד הרוב לגמרי ואמאי אמרינן סמוך מיעוטא בזה אך נראה בזה דהנה כבר כתבתי בביאור דברי הרשב"א דלכך במיעוט העומד נגד הרוב לא מצרפינן לחזקה משום דהרוב עדיף מחזקה וכל דהמיעוט נגד הרוב לא חשיב כלל משום דהמיעוט כמאן דליתא וכתבתי דזה דוקא אם הרוב הוא רוב גמור והחלטי ומעתה שם דגם אם נימא דרוב כותבין לשמה אבל האשה אכתי אינה מתגרשת עד שבא הגט לידה א"כ כל עוד שלא בא לידה היה הרוב דכותבין לשמה אינו רוב החלטי ולא סתר החזקה וא"כ שפיר יש לצרף המיעוט ג"כ דמה בכך שעומד נגד הרוב הא יש לה סויע מהחזקה דא"ל דרוב נגד החזקה דז"א דהיאך שייך לומר דהוא נגד החזקה הא עדן לא סתר להחזקה ושפיר רבנן אצריך וז"ב: