שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ׳ (ג׳)

והנה בהא דאמרינן בב"ב דף כ"ד דרוב וקרוב הלך אחר הרוב יש להסתפק אם החזקה מסייע להקרוב מה דינו ולכאורה רציתי לומר דהיכא דהחזקה מסייע הלך אחר הקרוב ומטעם דנימא סמוך קרוב לחזקה ואתרע לה רובא ואף דרבנן לא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה היינו משום דמיעוט כמאן דליתא אבל זה דוקא רוב לגבי מיעוט דרבנן ל"ח למיעוטא אבל קרוב דכתיב בתורה ורק דרוב עדיף עכ"פ אמרינן סמוך קורבה לחזקה ואתרע לה רובא ואף לפמ"ש הריטב"א בקידושין דף פ' דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דהמיעוט הוא מן הרוב כגון ברוב נשים מתעברות אמרינן דמן הרוב יש מיעוט המפילות אבל המיעוט שאינ' מתעברות שזה עומד נגד הרוב אינו חשוב לעמוד נגד הרוב היינו דוקא במיעוט לגבי הרוב דחשוב כמאן דליתא אבל בקורבא פשיטא דמצטרף לחזקה ואתרע הרוב וכאשר השקפתי בזה ראיתי בנדה דף י"ח דאמר ר"י בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי וחד מיניהו מקור והיינו נמצא בפרוזדור והרי מזה ילפינן בב"ב דף כ"ד שם דאזלינן בתר רוב אף נגד קורבא הרי דאף נגד חזקה נמי אזלינן בתר רוב ואולי יש לדחות דבאמת שאני התם דעשאום חז"ל כודאי וכדתני ד"ה דשורפין עליו את התרומה וכמ"ש רש"י בנדה שם וע"כ דכודאי חשבינן לה דאל"כ היאך שורפין את התרומה והא יש לה חזקת תרומה כשרה ובזה מיושב היטב הא דאמרו בב"ב שם רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור וכו' והקשו בתוס' מה לשון דתני והיאך מייתי מזה ראיה דרוב ומצוי דלמא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ולפמ"ש א"ש דכאן יש חזקה כנגדה ואפ"ה אזלינן בתר רוב ולא אמרינן סמוך קורבא לרובא ע"כ דשם רוב ומצוי וזה ודאי עדיף מקרוב וחזקה וז"ב אך עדיין קשה דהרי בתשע חניות בנמצא הלך אחר הרוב אף דאיכא קורבה כגון בנמצא קרוב לחנות המוכר נבלה ועיין בתוס' ב"ב שם ד"ה רוב והרי שם איכא חזקה כנגדה כמ"ש התוס' בנדה דף י"ח ד"ה אחר דאיכא חזקת איסור אבמה"ח ע"ש ואפ"ה אזלינן בתר הרוב וא"ל דכיון דשם הו"ל קורבא דלא מוכח דלא אזלינן בתרה דז"א דעכ"פ יש לצרף הקורבא להחזקה הן אמת דדברי התוס' לא זכיתי להבין דאיך שייך כאן בהמה בחזקת איסור עומדת דהרי הוא לפנינו חתיכה והספק הוא שמא נשחט או לא אבל החזקת אבמה"ח כבר הלך לה ואולי התוס' לשיטתם שפירשו דבהמה בחייה בחזקת איסור שאינו זבוח הוא וחזקת שאינו זבוח עדיין דכיון דהקורבא מעיד שהוא נבלה אינו זבוח עדיין וגם דמחזיקין מאיסור לאיסור עכ"פ התוס' כתבו כן בהדיא הרי לפניך דאף נגד חזקה וקורבא אזלינן בתר רוב. ובזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' בב"ב שם דמה קמ"ל ר"ח הא מתניתין היא דנמצא הלך אחר הרוב אף דנמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה והקשה המהרש"א דילמא שאני התם דרובא דאיתא קמן הוא ובכה"ג ודאי אזלינן בתר רובא וכמ"ש בעצמם בד"ה וש"מ רובא דאורייתא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתוס' ס"ל דניהו דרובא דאיתא קמן עדיף אפ"ה הא שם יש קורבא עם חזקה ואתרע לה רובא ואפ"ה אזלינן בתר רוב ממילא יש לומר דברובא דליתא קמן עכ"פ לגבי קורבא לחודא אזלינן בתר הרוב וז"ב הן אמת דיש להבין קושית מהרש"א דמה נ"מ בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן הא שניהם דבר תורה וע"כ לא כתבו התוס' רק בהא דאמר ש"מ רובא דאורייתא והיאך שייך ש"מ על מה דכתיב מפורש בתורה אחרי רבים להטות ע"ז נדחקו דשם הוה רובא דליתא קמן אבל שיהי' חילוק לענין הדין בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן לא שמענו ואולי כיון דרובא דליתא קמן לא נפיק מקרא דכל הלימודים בחולין דף י"א נדחו דלמא היכא דלא אפשר שאני ורק מהל"מ יליף וכמ"ש רש"י וכיון שכן י"ל דרובא דליתא קמן לא עדיף מקורבא דכתיב בפירוש בקרא והיה העיר הקרובה ועכ"פ יש לישב בזה קושית התוס' דשפיר קמ"ל ר"ח דהרי קורבא כתיב בקרא וה"א דעדיף אף דליכא חזקה בהדה דכתיב בקרא ורוב אינו רק הל"מ ובזה יש לישב קושית התוס' שם ד"ה מתיב דעל תשע חניות הו"ל לאקשויי מקרא דוהי' העיר הקרובה ולפמ"ש י"ל דע"ז אין קושיא דשם הוה רובא דאיתא קמן וכתיב בקרא לכך עדיף מקורבא ואף נגד החזקה משא"כ ברובא דליתא קמן אף דלית חזקה מ"מ קורבה עדיף דהתורה אחשבה דכתיב והיה העיר הקרובה ובזה י"ל הא דמשני בדליכא או ביושבת בין ההרים אף דזה דוחק לאוקמא בכה"ג הקרא ולפמ"ש א"ש דכל המעלה דקורבה לפי דאחשבה ולפ"ז כיון דעכ"פ יש לומר דמיירי ביושבת בין ההרים א"כ אינו חשוב כלל דהא ליכא רוב נגדה ובדין דניזיל בתר קורבה א"כ ניהו דאף בקורבה דאיכא דנפישי אפ"ה אזלינן בתר קורבא עכ"פ אינו מפורש בקרא כיון דיש לאוקמא ביושב בין ההרים א"כ שוב מהראוי ללכת בתר רוב דאף דאינו מפורש עכ"פ הוא הל"מ דאזלינן בתר רוב משא"כ קרוב דאינו מפורש כלל ואין חשיבות נגד רוב כלל ובזה יש לישב דברי רבינו מה דלא הביא ביושבת בין ההרים ועפר"ח יו"ד סי' ס"ג ולפמ"ש א"ש ודו"ק עכ"פ יהיה איך שיהיה הדבר מפורש דאף בקורבא וחזקה אזלינן בתר רוב דאיתא קמן עכ"פ וצ"ל דהא דלא מצרפין החזקה עם הקורבה משום דכיון דבקרוב בלבד אזלינן בתר רוב ונדחה הקרוב הו"ל דין מיעוט דל"ח לרבנן כלל נגד הרוב אף בחזקה כנגדה אחר שכתבתי כל זאת ראיתי בכו"פ סי' ס"ג שכתב ג"כ דרוב וחזקה אף דהחזקה מסייע להקרוב אזלינן בתר רוב והביא מהא דחזקתו מהמקור אף דאיכא חזקת היתר ושורפין תרומה וכ"כ דיש לדחות דשאני התם דרוב ומצוי הוא ומהתימה עליו שכתב לישב דא"כ מה הקשו בתוס' מה קמ"ל ר"ח הא משנה היא ובנמצא הלך אחר הרוב אף דשם ליכא חזקה נגד הרוב ור"ח קמ"ל אף במקום דיש חזקה ובמחכ"ת לא זכר שם שהתוס' בנדה כתבו דגם שם בנמצא יש חזקה כנגד הרוב והדבר מוכרח שם בסוגיא וכמ"ש התוס' שם עכ"פ לדינא הסכים למ"ש ודו"ק שוב מצאתי בתוס' נדה דף י"ז ע"ב שכתבו כיון דדמים בחדר מצויין ביותר לא חשוב חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא הרי מבואר סברתי שכתבתי למעלה דשאני מקור דמצויין הדמים ואף דמשמע מדבריהם דלולא דמצוי ביותר הוה מחשב חזקה וקורבה יותר היינו כל דלא ילפינן מסוטה מהראוי לטהר בספק כמו ברה"ר דעכ"פ ספק הוה וגם זה למ"ד דאין שורפין התרומה אבל לר"ח הדבר ברור דרוב חשוב יותר מחזקה וקורבא ובזה מיושב מה דפריך בש"ס גבי עגלה ערופה וניזל בתר רובא דעלמא ומאי קושיא הא אדרבא מהראוי לאוקמא רובא דעלמא בחזקת כשרות שלא הרגו הנפש ולפמ"ש א"ש דאף נגד חזקה אזלינן בתר רובא ודו"ק. ובזה יש לישב דברי רבינו בפ"ב מיו"ט הלכה וא"ו שכתב דזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים הרי"ז ספק מוכן ותמה בכרו"פ סי' ס"ג הא בש"ס אמרו לימא מסייע ליה לר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומשני בדף וא"כ ודאי אינו מן המוכן ע"ש ולפמ"ש י"ל כיון דשם יש חזקה לאיסור דכל ספק מוקצה איתחזיק איסורא וא"כ כאן דיש לומר דסמוך קורבא לחזקת היתר שהרי הוא זימן שחורים ולבנים ולכך הוה ספק מיהו זה דחוק דאם נספק דלמא מעלמא לא שייך חזקה להיתר אמנם בלא"ה יש לומר לפמ"ש בחידושי הרמב"ן בב"ב גבי ענבי דמצנעי בגוה דכל די"ל דהוא במקומו ממש אף ר"ח מודה דקורבה עדיף די"ל כאן נמצא וכ"ה א"כ כאן די"ל דאתהפוכי אתהפוך והוא במקומו ממש שפיר הוה ספק מוכן עכ"פ דזה הקרוב עכ"פ ספק לגבי הרוב ודו"ק. והנה שיטת התוס' בבכורות דף כ"א דאף לרבנן דל"ח למיעוטא מ"מ כל שיש חזקה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא והקשה המהרש"א שם דא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דאמאי קאמר בחולין י"א ולר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא ולמה לא קאמר גם לרבנן הא חיישי למיעוטא היכא דשייך סמוך וכאן אם חיישינן שמא במקום נקב שחיט הו"ל סמוך מיעוטא לחזקת איסור דבהמה בחזקת איסור עומדת וכמו דהקשו אח"כ לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דנימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור ע"ש ומ"ש המהרש"א בזה דנקיבת הושט אינו נבלה דבריו תמוהים ובתשובה הארכתי ועכ"פ קושיתו תמוה והנראה לי בזה דהנה הרשב"א ביבמות ק"ט כתב לחלק דע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דהמיעוט הוא מן הרוב ומן הרוב אתה מסלקו עד"מ מן הרוב דמעברות אתה מסלק שיש מיעוט המפילות אבל במיעוט העומד לגמרי נגד הרוב ל"ש סמוך מיעוט דאותו מיעוט אינו חשוב נגד הרוב כלל וכמאן דליתא וצ"ל דאותן הפוסקים דס"ל דאמרינן בכל גוונ' סמוך אף במיעוט העומד נגד הרוב הוא משום דבאמת הא איכא חזקה ורק דרוב עדיף מן החזקה אבל זה ודאי דחזקה לא חשיב כלל נגד הרוב דבאמת חזקה כשמה והוא חזקה ורק דהרוב עדיף מן החזקה ולפ"ז ס"ל להני כי אמרינן דרוב עדיף מחזקה היינו לענין להקל ע"י החזקה אמרינן דהרוב עדיף אבל עכ"פ הרוב נגרע ערכו דהרי יש המיעוט המסייע להחזקה וא"כ הוה ספק עכ"פ וחיישינן לחזקה וז"ב בטעמם ומעתה נראה לי ברור דכיון דעיקר הטעם היא דחיישינן לחזקה במקום הרוב להחמיר ע"י החזקה א"כ זה דוקא לענין רוב מצוין אצל שחיטה שפיר אמרינן דיש להחמיר דלמא לא שחט יפה דיש לה חזקת אינו זבוח ולא עדיף רוב מהחזקה להקל ע"י הרוב אבל לענין לחוש שמא במקום נקב קא שחיט זה אינו שייך לחזקת איסור של הבהמה דבין לשיטת רש"י משום אבמ"ה או לשיטת התוס' משום אינו זבוח זה אינו ענין לבמקום נקב קא שחיט א"כ לענין זה הרוב עדיף בודאי דאין החזקה מגרעו דרוב בהמות כשרות כששוחטן כראוי ואין להם נקב וא"ל דיש מיעוט דניקב ונצרף להחזקה דז"א דבאמת המיעוט ליתא נגד הרוב רק דתאמר דהחזקה הוא נגד הרוב וחיישינן להחזקה וא"כ לענין החזקה בודאי יצאת ע"י ששחטנו כראוי וא"כ מה שייך בזה סמוך מיעוטא ומעתה זה לרבנן דל"ח למיעוטא וא"כ המיעוט נגד הרוב כמאן דליתא אבל לר"מ דחייש למיעוטא וא"כ המיעוט עומד נגד הרוב שפיר מקשה היאך אכיל בשרא וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ: