שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ט (ג׳)

עוד הי' נראה לי דהנה הרב בעל שב שמעתתא שמעתא ב' פ"ב הקשה בהא דאמרו דבחביות אינו רק ספק הוא כר"ש דלרבנן שייך לומר דהעמד טבל על חזקתו דל"ש לומר העמד יין על חזקתו משום דהו"ל תרתי לריעותא וע"ז תמה דלפמ"ש התוס' בסוגיא דהי' בה מומין דחזקת הגוף הוה חזקה טובה אף לגבי תרתי לריעותא וחזקת פנויה לא חשיבא לגבה כלל וא"כ גם גבי יין הו"ל חזקת הגוף דהוה יין מעיקרא ועכשיו נשתנה חזקת הגוף ונעשה חומץ ולא שייך תרתי לריעותא בזה ומ"ש בזה לישב ע"פ מה דאמרו בב"מ דף ע"ג מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא ופירש"י דקלקולו בתוכו היא אלא שאינו ניכר וא"כ שוב לא שייך חזקת הגוף דהרי נתגלה מלתא למפרע דהי' חומץ מעיקרא ע"ש לפע"ד א"א לאמרו דא"כ למה לר"ש לא הוה רק ספק וגם אנן קי"ל דלא הוה רק ספק דניהו דתרתי לריעותא לא הוה ודאי לר"ש רק ספק מ"מ כיון דיש חזקת טבל וחזקת יין ליתא כלל דהרי השתא חומץ ונתגלה מלתא דגם מעיקרא היה הקלקול בתוכו וע"כ הוא חומץ ושוב הוה חזקת טבל חזקה מעליותא וביותר יגדל התימה דהרי אנן קי"ל כר"י ד"ג ימים הראשונים הוא ודאי יין מכאן ואילך ספק ולמה יהי' ודאי יין הא הקלקול בתוכו וכעת נתגלה בהתי' דהי' מעיקרא חומץ ונפל חזקת יין בבירא ובאמת שהדבר א"א לאמרו דכל שבדקו והי' יין פשיטא דהי' לו חזקת יין והש"ס לא אמר בב"מ רק דשם לא בדק היין והוא יהיב דמי אחמרא רק דבחר היין של ר"ח טבת וע"ז שפיר אמר דכל דכעת הוא חלא אמרינן דחלא חלא והקלקול הי' בתוכו והיא לא רצה רק מה שיהי' יין בטבת וזה דקאמר ובטבת קא מבחרי ועיין בשטה מקובצת שם ותמצא דלא אמרינן דאתרע חזקת יין למפרע כלל ובפרט כל שבדק מקודם וע"כ לפע"ד ישתקע הדבר. אך בגוף קושיתו נראה לפע"ד דהנה המלמ"ל פ"ו מעדות חידש דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקתו דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין ע"ש ולפ"ז נראה לפע"ד דבר ברור דזה תלוי במחלוקת ריב"ל ור"י בב"ב דף צ"ו אי השלשה ימים ראשונים ודאי תרומה מכאן ואילך ספק או להיפך דהרי אמרו שם דפליגו אי ריחא חלא וטעמא חמרא אם הוה חמרא או חלא ולפי"ז אם נימא דהוא חלא א"כ הא באמת טעמי' חמרא וחזקת הגוף דהיינו שהי' יין לא נשתנה כ"כ שהרי באמת הוא חמרא בטעמו רק דיש לו דין חלא ולזה לא מהני כ"כ חזקת הגוף ושוב הו"ל תרתי לריעותא מעלה יותר מחזקת הגוף דמה מועיל חזקת הגוף הא אנן אמרינן דריחי' חלא והו"ל דין חלא ובשביל החזקה לא ישתנה הדין וז"ב מאד ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמקשה אדרבא העמד יין על חזקתו והקשה בתו"י ומהרש"א בקידושין דף ע"ט דמה לשון אדרבא דהא כיון דיש שתי חזקות לפנינו שוב הו"ל להחמיר ולפמ"ש א"ש דס"ד כיון דחזקת יין הו"ל חזקת הגוף ולא מועיל אף תרתי לריעותא וע"ז חידש דתרתי לריעותא מועיל בזה וז"ב. ובזה מיושב היטב פסקי הרמב"ם דזה דוקא לריב"ל אבל לר"י דקי"ל דריחא חלא וטעמא חמרא חמרא א"כ שוב חזקת יין עדיף דהו"ל חזקת הגוף ממש ושפיר אזלינן בתר חזקת הגוף ולא הוה רק ספק וז"ב אברא דגוף הענין תרתי לריעותא דחשיב כודאי לפע"ד הי' נראה דזה לא שייך רק בטומאה דהא דאזלינן ברה"ר לקולא הוא משום חזקת טהרה וא"כ כל דאיכא תרתי לריעותא אתרע החזקה טובא ולכך מטמאין אף ברה"ר דבאמת ספק טומאה עשה הכתוב כודאי רק דברה"ר מטהרין וכל שאתרע כ"כ לא אזלינן בתריה אבל בשאר דברים מה בכך דהו"ל תרתי לריעותא מ"מ לא הוה רק ספק ומה"ת לחשבו ודאי ולפ"ז צ"ב הא דמקשה מחביות אמקוה דשאני מקוה דהספק לענין טומאה משא"כ בחביות אך ז"א דהרי ר"ש מטהר במקוה ברה"ר אף שיש שתי חזקות ולא שייך חזקת טהרה וכ"כ התוס' בפירוש ד"ה והלל ובזה נראה לפע"ד הא דאמר מאן תנא חביות ר"ש דלגבי מקוה נמי ספיקא משוי ליה היינו לא דאתיא רק כר"ש רק דלר"ש דחידש דברה"ר טהור אף בליכא חזקת טהרה א"כ מכ"ש לרבנן וע"כ דתרתי לריעותא הוא כודאי בכ"מ ולא בטומאה לבד וזה דאמר ושניהם לא למדוה אלא מסוטה היינו לישב דלא תקשי מסוטה כמ"ש התוס' וא"כ תרתי לריעותא הוה כודאי בכ"מ אבל אם נימא דתרתי לריעותא לא הוה כודאי רק בטומאה א"כ ל"ד חביות למקוה ומכ"ש לשינוי' ואב"א דר"ש גמר סוף טומאה מתחלת טומאה ורבנן אמרו דשאני סוף טומאה דגברא בחזקת טומאה קאי ועיין בתוס' ישינים שנדפס בגליון דפירש דברה"ר דטהור הוא משום דאוקמא אחזקת טהרה וא"כ שייך לומר דתרתי לריעותא לא הוה רק ספק רק דבטומאה לא שייך זאת דעכ"פ חזקת טהרה אתרעי וא"כ שוב ל"ד חביות למקוה ועיין מלמ"ל פ"ט ממקואות דגם הוא דרך בזה דהרמב"ם פסק כואב"א הנ"ל ע"ש דרכו בקדש והנראה לפע"ד כתבתי: