הקשה על שיטת הרשב"א בתשובה תקס"ג מובא ברמ"א ס' רנ"ח דסובר דבהקדש קרקע מהיום ולאחר מותו או מהיום ולאחר שלשים יום לא קדיש כלל דהא א"א לומר פירות לאחר זמן והגוף מהיום דהא כי אכיל פירות של הקדש אכיל לכך אמרינין דההקדש לא חל כלל והקשה מפסחים ל"א בפלוגתא דאביי ורבא דכל היכי דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף כו' כי פליגי דאקדיש מלוה וזבין מלוה דלאביי דאמר למפרע היא גובה כיון דמטא זמנא כו'. ולפי שיטת הרשב"א קשה כיון דפירות מסתמא הלוה קא אכיל כמ"ש התוס' ב"ק ד' ל"ג ד"ה איכא בינייהו כו' וכיון דפירות אכיל לוה משעת הלואה א"כ ממילא לא חל ההקדש אף לאביי ועיין בקצה"ח ס' רנ"ז. ועיין תשובת הרשב"א ס' תש"ז. ובלא"ה ל"ק דהרשב"א ל"מ רק באם הגוף והפירות שלו. בזה אמרינין דל"ש הקדש שהפירות יהי' לחולין אבל המלוה אין לו כעת בפירות רק בגוף שפיר יכול להקדיש כל ששייך בגווי':
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ה (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.