שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל׳ (ד׳)

ולוי השליש אומר כי זאת זוכר היא שנמסרו לידו משמעון הלוה ספרים לתכלית זה למוכרם וליתן דמי פדיונם לראובן המלוה וזוכר שנתן על זה שטר שלישות גם שראובן המלוה השליש בידו הצאהלונגס אויפלאגע וטוען כעת שמסתמא מסר המעות לראובן המלוה אבל כמה מסר מהמעות וכמה נפדה בעד הספרים אם כדי כל החוב או עוד נשאר מגיע לראובן איזה סכום זה אינינו זוכר אחרי כי עברו זה שבע עשרה שנה. וראי' לדבר כי לא תבעו ראובן המלוה בכל משך הזמן. ואחרי כי ידע ראובן שנמסרו הספרים לידו למוכרם וליתן לו דמיהם מסתמא בא ונטל את שלו. וגם אחרי כי אינו מראה לו השטר שלישות שלו מסתמא נגמר הענין מכל וכל. וגם מטענות ראובן המלוה שאומר שזוכר שלפני שני שנים הי' בידו השטר שלישות בח"י לוי השליש. וגם ראובן המלוה הי' חתום על השטר שלישות אומר לוי השליש שמוכח מזה שנתן לו על חובו וראובן כתב על השליש צעטיל שקבל כך וכך כנהוג והשליש צעטיל נשאר בידו אולי בשביל דבר מועט. גם מראה לפנינו לוי השליש אבסולוטוריום בח"י שמעון הלוה משנת תרי"ג ובו כתוב ששמעון פוטרו ממה שהי' בידו הספרים שלו ומכרם ונתן בידיעתו דמיהם לראובן ופוטרו מכל וכל וגם משאר עסקים שהי' ביניהם פוטרו מכל וכל וטוען לוי שמזה ראי' ששמעון הלוה ידע שכבר שלם לראובן המלוה המעות דמי פדיון הספרים אחרי כי כתוב בזה הלשון אונד מיט מיין צושטוממונג געצאהלט ווארדע. לשון עבר שכבר שלם: