שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ח (ד׳)

הנה שאלתו בראובן המודר הנאה משמעון נתן לו מתנה והלך ראובן וקדש בהאי מתנה אי קדושיו קדושין או לא וע"ז הביא דברי הש"ס ע"ז נ"ד ואידך למעוטי ערלה וכלאי הכרם אם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ופירש רש"י ז"ל מכרן וקדש בדמיהן דלא מתפסא באסורי דממונא אע"ג דהוא אסור לאתהנוי' מינייהו מיהו האי הנאה מטיא לי' ע"י ערלה אבל היא לאו מערלה קא מטיא לה וכן כתב הר"ן וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו לקדושין וא"כ מבואר כיון דהיא יכולה להנות ממנו אע"ג דהוא אינו יכול להנות ממנו מקודשת וע"ז הביא דברי הריטב"א גבי המקדש בערלה שכתב דאע"ג דתולה שאב"ס מותר באסורין שלא כדרך הנאתו מ"מ אסור למוכרו לחולה שאב"ס וכו' וכיון שכן לא חשיב ממונו כלל ואפילו הוא חולה שראוי להנות ממנו אינו מקודשת דלאו ממון הוא יהיב לה וא"כ חולק על רש"י והרשב"א ואני תמה של כת הקודמין הוא כבר האריך בזה המלמ"ל פ"ה מאישות שם הרחיב הדבור בזה יעו"ש. והנה מ"ש מעלת כבודו דכיון דמודר הנאה אין לו בה זכי' והביא ראי' דקנה מהא דקי"ל גבי ע"ז דגוי דאם הגביה קנאו והוי ע"ז של ישראל אף דע"ז אסור בהנאה אפ"ה כיון דהגביה קנאו הרי דאסורי הנאה אית בהם קני' וע"ז כתב דהקני' אינו בגוף הדבר רק עיקר הקני' כדי להוסיף עלה חומרא דע"ז דישראל דאין לה ביטול הנה גוף הראי' מבואר בפר"ח או"ח בה' פסח ס' תמ"ג וגם בשאר אחרונים וגם בשו"ת הרשב"א ס' קע"ח מוזכר ראי' זו אבל הר"ן בע"ז פ' ג' גבי מצא טבעת ועלי' דרקון כתב אילו הי' מגבי' לה הוה ע"ז דישראל ואע"ג שאסורה בהנאה אין בה דין ממון אפ"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י גוי מצי זכי בה ומכאן לחמץ בפסח של גוי שאפשר לישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסור לעולם ע"ש ובשו"ת נוב"י מהד"ק חאו"ח ס' י"ט האריך להקשות על הרמב"ם שכתב דקנה חמץ בפסח עובר על בל יראה והוא הקשה דאסורי הנאה אין להם זכי' והביא דברי התוס' סנהדרין פ' לענין שור הנסקל ובאמת שכן הקשה בשטמ"ק כתובות ד' ל' ע"ב דאיך שייך לומר גבי חמץ כיון דאגבהה קנאה כיון שאסור בהנאה ולדברי הר"ן אין מקום לקושיא זה: