שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ׳ (ג׳)

ובזה יש ליישב קושית המהרי"ק סי' קס"ז דנימא ספק שמא לא ידעה שיש איסור לזנות כיון דבקטנותה הי' ולפמ"ש א"ש דלעומת זה יש חזקת הגוף נגדו וא"ל דאוקי חזקה נגד חזקה והס"ס במקומו וכמ"ש דז"א דלולא החזקת היתר מנ"ל לחדש ספק שמא לא ידעה האיסור דמסתמא ידעה האיסור וז"ב. ובזה יש לישב קושית הפ"י שהקשה בהא דמקשו התוס' דנוקמא אחזקת כשרות לכהונה והקשה הפ"י דהא יש ס"ס להחמיר ספק שמא תחתיו ושמא לפסול נבעלה וכבר העירו בזה הקדמונים בשטמ"ק ולפמ"ש א"ש דבאמת ס"ס נגד החזקה מהראוי שלא יועיל דהא החזקה סותר רק דכל דסותר לשני הספיקות א"כ שני הספיקות הו"ל כרוב ורוב עדיף מחזקה ולפ"ז זהו כשהשני ספיקות הם מענין אחד כגון ספק ספיקא בשחיטה א"כ נגד חזקת אבמה"ח יש שני ספיקות להכשיר אבל כאן הספק שמא פסול ושמא תחתיו החזקה סותר לכל אחד וכל שלא יצדק נפרד מה יועיל בהתחברם ביחד דדוקא כשהם מענין אחד אז החיבור הוה שני צדדים והוה כרוב דסותר החזקה משא"כ כאן והבן בדברים כי קצרתי. וראיתי להפרמ"ג בכללי הס"ס שם שהביא בשם המבי"ט בקרית ספר בפ"ט מט"מ שכתב דהא דמטמאין בס"ס ברה"י הוא רק מדרבנן ומסיים הפרמ"ג עליו שהוא חידוש גדול ולפענ"ד נראה דמזה ראיה להרשב"א דס"ס עדיף מרוב ויקשה קושית הפ"י בק"א דא"כ למה החמירו בס"ס הא ברוב טהור ברה"י כמבואר בתוספתא דטהרות ובנדה דף י"ח דתשע צפרדעים ושרץ ביניהם דטהור כשנמצא וע"כ דבאמת מה"ת טהור בס"ס ורק מדרבנן החמירו אך מה דהחמירו מדרבנן בס"ס ולא החמירו ברוב והרי ס"ס עדיף מרוב נראה לפע"ד דהדבר נכון דהרי גם בספק אחד מהראוי לטהר בטומאה ברה"י ונעמיד על חזקת טהרה רק דילפינן מסוטה וא"כ מה לי חד ספק ומה לי תרי ספיקי ויתכן יותר דכל הענין דס"ס הוא משום דבחד ספק אף אם נימא דמדאורייתא אסור מ"מ אינו רק משום ספק והוה ספק השקול וא"כ הספק השני מכריעו יותר להיתר מאיסור ועדיף מרוב עכ"פ ספק השקול בודאי לא הוה ולכך מתירין בס"ס דכל ספק שאינו שקול לא מקרי ספק כלל ולפ"ז בספק טומאה ברה"י דמסוטה גמרינן לעשות הספק כודאי וא"כ פשיטא דבחד ספק לא שרינן לי' ולכך החמירו בס"ס ואף כל ספיקות שאתה יכול לרבות החמירו בכל הספיקות משום דל"פ וכן נראה מלשון התוס' בב"ב דף נ"ה ע"ב ד"ה ר"א דאינו רק מדרבנן דהרי ר"א מטהר בס"ס ובדאורייתא ל"פ ר"א ורבנן וכן נראה מהתוס' פסחים דף ט' ד"ה ואת"ל ובד"ה ספק דלפעמים מקילין בס"ס וע"כ דאינו רק מדרבנן ודו"ק ובמ"ש יתבארו דברי התוס' בב"ק י"א ד"ה דאין שכתבו דשמעתין איירי לענין שאסורה לבעלה ותמה המהר"ם שיף דהא ספק טומאה מסוטה יליף לה ושם ג"כ נאסרה על בעלה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דל"מ ס"ס בטומאה הוא כיון דהתורה עשה הספק כודאי ואינו מועיל הספק שני לבד ולפ"ז זהו בסוטה ובטומאה אבל טומאה לאסרה על בעלה אינו רק ספק בלבד ואינו שורף תרומה וקדשים ע"ז א"כ ממילא הוה ס"ס גמור כבכל איסורין וז"ב ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ק"כ שהאריך הוא ובנו ז"ל בהג"ה בענין הלז דאמאי לא יהי' ספק נדה ס"ט ברה"י ולא נזכר מדברי התוס' אלו ונוראות נפלאת על המהרש"א בנדה דף י"ט שהקשה דמשארסתני נאנסתי מהראוי להיות ספק טומאה ברה"י ול"מ חזקה והדבר תמוה דבאיסורין ל"ש ספק טומאה ברה"י וכמ"ש אברא דבשטה מקובצת בב"ק שם כתב בישוב קושית התוס' שם דע"כ לא ילפינן ספק טומאה ברה"י מסוטה רק בדבר שנאסרה מחמת דבר אחר כגון סוטה מבועל אבל בנדה דהטומאה בגופה לא שייך זאת וס"ס מותר ובזה אמרתי לישב קושית השיטה מקובצת בכתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ דמה מועיל ס"ס הא ברה"י כל ספק שאתה יכול להרבות טמא והיינו דלא ס"ל כחלוקו של התוס' דלענין איסור לא אמרינן זאת ולפמ"ש י"ל דגם לחלוקו של השטמ"ק בב"ק ל"ק קושיתו דכל הסברא הוא דשם בא הטומאה מחמת הבועל ולפ"ז באשת ישראל דהספק שמא באונס ומותרת ונמצא אף שבא עליה הבועל כל שלא נתרצית היתה מותרת ועיקר הספק שמא נתרצית וזה בא מכח גופה ורצונה ובכה"ג מועיל ס"ס ובשלמא בסוטה הספק שמא לא נבעלה אבל אין הספק אם באונס זה מקרי מחמת ד"א אבל בספק שמא באונס הספק תלוי בה וגם הספק דתחת בעלה י"ל ג"כ דמקרי הספק בה אם היתה בשעה שהיתה לאיש דאל"כ לא נטמאה ובזה יש לכוון מ"ש השטה דמ"מ מועיל הס"ס דהספק על גוף הביאה והדברים תמוהים כמ"ש האחרונים דגם ספק ביאה טמא ברה"י לרבנן דר"א וגם תינח הספק דתחתיו ספק אינו תחתיו אבל הספק שמא באונס זה לא מקרי ספק ביאה ולפמ"ש י"ל דהספק השני לא בא מחמת הבועל והספק דתחתיו היא ספק ביאה ובכה"ג כ"ע מודים דמועיל ס"ס וז"ב. ובזה אמרתי ע"ד הפלפול לישב קושית הפ"י בכתובות דף נ"א במה דאמר אבוה דשמואל חיישינן שמא תחלתו באונס וסופו ברצון והקשה הפ"י דהרי התוס' הקשו בסוגיא דפ"פ דנוקי בחזקת היתר לבעלה ותירצו דרובא ברצון דאונסא קלא אית לה וכאן דהי' בודאי אונס א"כ שוב יש לאוקמא בחזקת היתר ולפמ"ש יש לומר דע"כ לא הקשו בתוס' דניזל בתר חזקת היתר אף דבס"ט ברה"י ל"מ חזקת היתר מ"מ כאן לענין ספק באונס ל"ש ס"ט דאינו בא מחמת הבועל אבל שם דתחלתו הי' באונס רק שאח"כ חיישינן שמא נתפתתה ונתרצית דלא ס"ל סברת רבא דיצרה אלבשה ועיין בכ"מ פ"כ מסנהדרין וא"כ גם הרצון בא בסיבת הבועל שאנסה בתחלה ובכה"ג הוה ספק טומאה דל"מ חזקת היתר ודו"ק כי הוא חריף ועיין בשב שמעתא א' פט"ו ששכח דברי עצמו מה שביאר פי"ב שם דלבעלה ל"ש ס"ט ברה"י ודו"ק: