והנה מה שהבאתי למעלה בשם הר"ן דהקשה כיון דע"א נאמן כשנים למה נאמן חד שמערער והב"ש סי' ז' ס"ק ס' הקשה דהא כל שלא אתחזיק היתר ואיסור נאמן ע"א וא"צ להאמינו כשנים וגם א"צ שיהי' מלתא דעבידא לגלויי וע"ז חידש דאשה אינה נאמנת וזה היפך כל הפוסקים ולפע"ד נראה דלפמ"ש המחנה אפרים הלכות עדות וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' קי"ט לפרש דברי הירושלמי דפריך וע"א נאמן ומשני קל הוא שהקלו והדבר תמוה דהא ע"א נאמן באיסורים וכתבו דדוקא להעיד על חפץ שאסור הוא דנאמן אבל להעיד על אדם אם כשר הוא צריך תורת עדות וע"א אינו נאמן וא"כ כאן שהחיה מעידה על הולד ע"כ שמחשבין אותה כשנים דעל אדם אין ע"א נאמן וא"כ ע"כ דהיא כשנים ושפיר פריך הר"ן דאיך ע"א מכחישו ובזה מובן מ"ש הר"ן דע"א נאמן כשנים והא כבר כתב הריטב"א דלענין איסור אינו נאמן כשנים ויכול אחד להכחישו והובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ז והב"ש בעצמו הביא דברי הש"ך בסי' י"ג ולפמ"ש א"ש דכאן ע"כ צריך שיהי' כשנים וע"ז חידש הר"ן דבאמת דוקא במלתא דעל"ג נאמן כשנים היכא שצריך שיהי' כשנים וכאן האמינו לע"א שעפ"י רוב א"א להיות שם יותר מע"א וא"כ שוב אינו רק כשאר ע"א נאמן באיסורין ויכול אחר להכחישו וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.