שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ח (ד׳)

והנה הקשה אותי הרב החריף הגדול מוה' שמחה יואל הכהן נ"י אבד"ק סווירז בהא דנחלקו אי מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה וע"ז הקשה דבדף י"ג נחלקו בזה וגבי ארוס וארוסתו אמרו שם דבדיעבד שרי ופירש"י דהא נמי כדיעבד דמי שאתה בא לפסול העובר ולאסרה על הארוס דאם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה והרי דגם הולד מכשירין והא לר"א פוסל בבתה וגם בתוס' ד"ה אלמנת עיסה כתבו דהבת יש לפסול וא"כ הדברים סותרין ונתקשה בזה הרבה ולק"מ דבשלמא כשאנו דנין אם רוב פסולין באו עליה או הכשרים אמרינן שפיר דהיא יש לה חזקה ותלינן דכשרים באו עליה משא"כ הולד יש לתלות יותר דמרוב פסולין בא אבל שם באריס הכל פסולין אצלה לבד הארוס וכל שאתה אומר דהולד פסול דבא עליה אחר שוב ל"ש להכשיר אותה דהוה תרתי דסתרי וז"ש דאתה בא לפסול העובר ולאסרה על הארוס דאם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה והיינו דכל שאתה אומר שנבעלה מאחר הרי הכל פסולים אצלה וע"כ דאתה מחזיק שלא בא עליה אחר א"כ היא והולד כשר אבל שם דהי' ביאה מאיש אחר רק דהספק אם מפסול או מכשר א"כ לגבה תלינן בחזקת כשרות דבא עליה כשר משא"כ בולד ובפרט לפמ"ש למעלה לגבה שייך קביעות ול"ש רוב משא"כ הולד דהו"ל פירש וז"ב ואין מקום לקושיא זו. ודרך אגב נראה לפע"ד דאף אם נימא מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה היינו דאנו צריכין לדון עליה ג"כ שפיר יש לומר דכל שאתה מחזיק אותה בחזקת כשרות א"א לתפוס החבל בשני ראשין משא"כ כשהיא מתה ואנו באין לדון על הולד שפיר י"ל דהולד דאין לו חזקת כשרות ממילא הוה ספק ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין דף ס"ו ד"ה מאי על רש"י דשם כשאשת ינאי כבר מתה לא שייך להחזיק לולד בחזקת האם וגם לפמ"ש במק"א לבאר דברי הרמב"ן שכתב דחזקת קרובות ל"מ לה והאחרונים תמהו דבכמה מקומות מצינו דמועיל חזקת אחר לזה ועיין בנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' וא"ו וכתבתי דגם הרמב"ן מודה באם צריך לדון על חזקת האחר לעצמו מועיל גם לאיש אחר והרמב"ן לא קאמר רק במקום דיש לומר דחזקת הקרובות לעצמם אין מועיל כלל והארכתי בזה בכמה תשובות וא"כ א"ש ג"כ דברי רש"י הנ"ל בקידושין דשם שכבר מתה אם ינאי א"כ אין לנו לדון רק על הולד שפיר ל"מ חזקת האם וגם י"ל לפמ"ש האחרונים דכמו דרוב אינו רק ספק ה"ה חזקה ובאמת שהדברים נראין דהרי רוב עדיף מחזקה ואפ"ה אינו רק ספק מכ"ש חזקה ולפ"ז א"כ ע"כ לא מועיל חזקה רק כשאנו דנין על אותו האיש א"כ אף שהוא ספק מ"מ התירה התורה ממילא מסתעף גם לאחר משא"כ היכא דלא נ"מ לאותו איש וא"כ שוב לא הי' רק ספק כל דלא צריכין לדון ע"ז ממילא לא הוצרכו להתיר הספק ונשאר הספק בחזקתו כמו שהי' ממילא ל"מ לאחר ודו"ק וכמדומה ששמעתי מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דאמר דלכך חזקה שאינה מבוררת בשעתה ל"מ כמ"ש התוס' גבי גבינות משום דלא התיר הספק בשעתה ושוב הוה תמיד ספק ולכך ל"מ חזקה שלא נתבררה ואף שע"ז יש לפקפק מ"ש נראה נכון וז"ב ודו"ק היטב. אחר זמן רב בלמדי הרי"ף פ"ב דכתובות גבי תרי ותרי בערער דגזלנותא הסברתי ענין לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ע"פ מ"ש הר"ן לישב דמ"ש מתרי ותרי המכחישים זא"ז דכל אחת באה בפ"ע וכתב דדוקא כשאנו באין לדון על שני כתי העדיות בבת אחת הוא דאמרינן דפסול זה מספק דמה חזי דנסמוך על הני סמוך אהני משא"כ כשכל אחת באה בפ"ע ע"ש ולפ"ז גם להיפך שייך לומר דכל שיש לפנינו שני דברים המקושרים ביחד כמו האם והולד ואנו באין לדון על האם והולד ביחד א"כ כיון שלאם יש חזקת כשרות בודאי גם ולד דאתי מכחה מכשירינן וק"ו הדברים דמה שם מחזיקין בספק פסול אף שזה האיש הי' לו חזקת כשרות משום שמוכרחין אנו לדון על תרוייהו ביחד מכ"ש כשאנו דנין על תרוייהו ולאחד יש חזקת כשרות ונוסף ע"ז שהולד בתר אמי' גרירא פשיטא שמכשירין גם הולד ובזה מיושבין דברי רש"י דזה דוקא כשהאם חיה ואנו צריכין לדון עליה אבל בעובדא דינאי י"ל דאמו מתה ואין אנו צריכין לדון רק על הולד והולד לא הי' לו חזקת כשרות מעולם פשיטא דהוא בספק משום תרי ותרי וז"ב מאד וגוף קושית הר"ן הי' נראה לפע"ד לפמ"ש בתשובה אחת דענין תרי ותרי נחלקו התה"ד והש"ך בחו"מ סי' פ"ו אם אמרינן כמאן דאיתניהו דמי ול"ש לאוקמא אחזקה או כמאן דליתנהו ושייך לאוקמא אחזקה ע"ש שהארכתי בזה בדברי נועם ת"ל ולפ"ז נראה לפע"ד דאף אם נימא כמאן דאתניהו היינו לאותו עדות שהם מעידים כל דאתנהו ואם אתה מחזיק בצד הספק שהם מעידים אמת מועיל אף נגד חזקה ורוב ולכך ל"מ חזקת גברא אבל כשכל אחת באה בפ"ע ומעידה א"כ לגבי אותה עדות ל"ש לומר דשמא אותן עדים שהי' מכחישין אותם הם אמת דמ"מ לעדות אחרת שמעידים הכת האחרת אין ראיה דדלמא מ"מ אמת מסהדי וכל שאינם יודעים באמת שוב שייך לאוקמא אותה הכת בחזקתה כנלפע"ד ובלא"ה נראה לפע"ד דניהו דתרי ותרי ספיקא דרבנן אבל כל שאינו רק ספק לא נפסלו העדים עכ"פ ולו יהא דהם רשעים כל שלא נפסלו בפני ב"ד בשני עדים כשרים לא נפסלו וא"כ גם כאן לא נפסלו דהא הי' ספק השקול וא"כ אף דתימא דהם פסולים מ"מ כשרים לעדות אחרת דעדן לא נפסלו ודו"ק: