עוד נראה לי דבר חדש בטעם הרז"ה דהנה באמת כל הענין דנשבעין נגד העד ולא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשוד על שבועתא הוא משום דשמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו וכדמסיק אביי בב"מ דף וא"ו ולפ"ז זה לענין הלואה אבל בהודאה א"א להשביעו כלל דממנ"פ אם חשוד על הממון חשוד על השבועה וא"ל דכופר בשביל שיש לו ספק מ"י דז"א דאם הי' לו מלוה ישינה או עכ"פ ספק למה הודה לו בתחלה והרי נתחייב לו כנגדו וע"כ דלא הודה וא"כ ממנ"פ א"צ לשבע וז"ב בטעמו של הרז"ה. ובזה מיושב היטב בהודאה אחר הודאה דמצטרפין דשם להוציא ממון שפיר מצטרפין דבאמת מקרי הודאה רק שא"א לו לשבע וכמ"ש. ובגוף הדין אם מועיל הודאה בפני ע"א שהש"ך האריך בזה וגם הגד"ת האריך אם שייך לומר מחושואיל"מ נגד העד אם מכחישו ועש"ך מ"ש בזה ובאחרונים אני תמה דהדבר מבואר בבעל התרומות שער ב' והובא ביתה יוסף סי' ק"ז דהו"ל מחושואיל"מ ומהתימה על הב"י דלעיל סי' פ"א לא הזכירו כלל והש"ך וכל האחרונים נשמט מהם זאת ועב"ש שם סעיף יו"ד וע"ש בסמ"ע שפירש בהדיא דהו"ל מחושואיל"מ ובש"ך ס"ק י"ג כתב דהיכא דלא הו"ל מגו הו"ל מחושואיל"מ ע"ש וגם בשו"ת מהרי"ט סי' ח"י לא הרגיש בזה יעו"ש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.