שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ג (ג׳)

ובזה אמרתי הא דמבואר בסי' של"ח ס"א בהג"ה שני דיעות אם הלומד לבן חברו שלא מדעת האב אם חייב לשלם לו ולפמ"ש בודאי א"צ לשלם לו דהא אינו מבטלו בידים ולא אהדקיה באנדרונא והוא בעצמו הידק עצמו ועל גוף הלימוד א"צ לשלם לו דמה אני בחנם ועש"ך שם שהכריע ג"כ דא"צ לשלם לו וכמ"ש הרשב"א סי' תרמ"ה הנ"ל ולפמ"ש טעמא רבה במלתא וכמ"ש ובזה היטב דיבר הש"ך דמהר"ם במרדכי פ' האומנין ובהגמ"ר שם דמיירי בא"ל למוד עם בני רק שלא קצב לו שכר א"כ אמרינן מסתמא ע"ד שכר הי' וא"כ הוה כאהדקיה באנדרונא דחייב משא"כ בלומד עמו שלא מדעת האב דאין לו כלום וז"ב אך לפ"ז בקטן שמגיע לו שכר שימור כמבואר בנדרים דף ל"ז א"כ הי' מותר לקבל שכר והנה עיינתי בשו"ת הרשב"א שבאמת השואל בעצמו כתב דמהראוי לומר אוקי המלמד בחזקתו והשיב ע"ז דל"ד לקרקע דבחזקת בעליה עומדת אבל מלמד זה מדעתו מלמד את בנו ואין האב חייב לשלם לו ואפילו הי' קטן חדא כיון שזה משכירו לשנה והוא מלמדו י"ג חדש שלא מדעת האב בפירוש א"כ הרי גלי דעתי' שמחמת שכירות השנה הוא מלמדו ועוד שהמלמד בן חברו שלא מדעת האב א"צ ללמדו הרי שלא כתב רק שני טעמים והקצה"ח לא ראה גוף התשובה רק כפי מ"ש בד"מ והעתיק שלשה טעמים ולפנינו לא כתב רק שני טעמים ובזה עמדתי על לשון הרשב"א שכתב ואפילו הי' קטן ולא נודע מה שיאטיה דקטן ומה רבותא ולפמ"ש א"ש דל"מ בגדול דאינו רק שכר בטילה דודאי מותר משא"כ בקטן דצריך לשלם שכר שימור וע"ז כתב כיון דהוא מלמדו מדעתו גלי דעתיה דמשום שכירות השנה מלמדו וע"כ כל דברי הרשב"א נכונים ודו"ק שוב ראיתי בש"ע יו"ד סי' רמ"ו שכתב שם בשם הגה"מ דחידושי סופרים מותר ללמדו בשכר וא"כ י"ל דבזה פליגי המרדכי והרשב"א דהמרדכי ס"ל דע"ז מותר ליקח שכר וא"כ אף שלמדו שלא מדעתו עכ"פ הוה כיורד ברשות דהרי מהנהו ובזה ל"ק קושית הש"ך עליו וכמ"ש דבש"ס לא מיירי מחידושי סופרים ומיושב כל דברי רשב"א והמרדכי ובקצה"ח הקשה כאן דבסי' של"ה הביא רמ"א דצריך לשלם לו אף שלא מדעת ולפמ"ש א"ש דשם מיירי מחידושי סופרים והרשב"א לא מיירי מזה דהרי מיירי בקטן ודו"ק ובאמת שצ"ע דגם חידושי סופרים הכל ניתן למשה מפי הגבורה כדאמרו במגלה דף כ"א אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ועיין בהקדמת התוסיו"ט על המשניות וצ"ל דיש חילוק בין מה שאמר הקב"ה מפי עצמו ובין מה שאמר השי"ת כביכול מפי סופרים שחדשו זאת וכמו כן צ"ל בפסקי טעמים שבודאי הם הל"מ כיון שלא ניתנו רק לנו לדעת פסקי טעמים וכל התורה כולה יש לה פנימות וענינים עמוקים ועיין רדב"ז ח"ג סי' תקצ"ד וסי' תרמ"ג ע"כ מותר ליטול שכר מזה ועשו"ת חוות יאיר סי' ק"מ דמלמד לכך נקרא עבד משום דהו"ל בשכר פיסוק טעמים דאינו עבדות ד' והקצה"ח חולק עליו בסי' של"ג דחלילה לומר דאינו עבדות ד' רק שאינו מן התורה אלא מדרבנן ע"ש וגם זה אינו דהוא הל"מ והעיקר כמ"ש. והנה בהא דמבואר בשו"ת מהר"ם במלמד שטוען שהשכיר עצמו והבעה"ב לא שלם לו ותובע הריוח שיכול להרוויח וכתב המהר"ם דחייב לשלם דשכירות לא מקרי ריבית והביא ראיה ממשנה דמכות ותמה המלמ"ל פ"ו ממלוה הא הו"ל מבטל כיסו של חברו דפטור ולפמ"ש יש לומר דבשלמא אם הי' מבטל פעולת חברו שחייב לשלם לו הו"ל מבטל כיסו של חברו דפטור אבל כאן דבאמת אינו חייב בעד הלימוד רק מה שמבטל ממלאכתו וזה נקרא שבת דאדם דחייב דדוקא שבת דממונו הוא דפטור אבל כאן הוה כאהדקיה באנדרונא ודו"ק. והנה בשנתרט"ו וא"ו נשא א"ח נשלח לי מהנגיד מוה' חיים יהודא אפירמאן מפה לבוב שנסע לראווא וקבע דירתו שם ועשה שם מסחר למכור הארט וצווחו עליו כל בעלי חניות שמקפח פרנסתם ונעשה ביניהם בשנתרי"ג שכ"ז שיהי' תחת בית ר' שלמה ליבערמאן רשאי להיות לו שם מסחר והסוחרים מחוייבים לקבל ממנו סחורות כפי המקח שיוכלו ליקח בלבוב ואסור לעשות להם שום תחבולה וכ"ז אם יהי' תחת בית ר' שלמה הנ"ל אבל בבית אחר אין רשות לו לקבוע המסחר ומחויב ר' חיים יהודא לעקור דירתו כאשר יקבע בבית אחר ולעזוב את העיר וכ"ז נעשה בת"כ בפ"מ והם הסוחרים כ"א מהם השליש טראטע על עצמו בסך מאה רייניש מ"כ והנה כעת אירע שהנגיד ר' חיים יהודא נשאר חייב לר"ש הנ"ל סך מעות שלוה ממנו על המסחר וקבע מסחרו בבית אחר וטענו בני העיר שמחוייב לעזוב את העיר והוא טוען שמה שהוכרח לצאת מדירת ר' שלמה הי' ע"י שהסוחרים לא שלמו לו מעות הקפותיהם כראוי ובזמנו ואחד מהם קפץ יד משלם וא"כ הוכרח גם הוא לקפוץ ידו לר' שלמה וא"כ אין החיוב עליו לעקור מקומו כי לא התחייב עצמו רק אם המניעה יהי' מצדו ולא שהם יגרמו לו וגם הם לא השלישו הטראטע על הסך מאה רייניש וא"כ גם הוא לא חייב עצמו ע"ז והנה מפני כי שאין משיבין בד"מ לצד אחד כמבואר סי' י"ז ס"ה בהגה"ה ע"כ כתבתי להרב מוה' לוי יצחק כ"י אב"ד דשם שלפע"ד אם יברר ר' חיים יהודה שכדבריו כן הוא אז הוא פטור מהתחייבות בת"כ. והנה באמת לענין איסורין אדם נאמן על עצמו ששבועתו היתה באונס או על תנאי כמבואר פ"ב משבועות ברמב"ם ועיין ראב"ד וכ"מ שם ובשו"ת מהרי"ט חלק יו"ד סי' כ"ו וברמ"א ביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה אבל כ"ז אם אינו נוגע לאחרים אבל מה שנוגע לאחרים אינו נאמן אף שיש בו איסור ועש"ך סי' כ"ה שם וביד שאול שם והדברים פשוטים והטעם הוא פשוט דאין אדם רואה חוב לעצמו וכל שנוגע לאחרים שוב כל טצדקי שיכול להפך בזכותו מהפך וגם מה שטען שהקנין הוה ק"ד לפע"ד דזה לא מקרי ק"ד דהא נתחייב בממון ולעזוב מקומו כל שלא יקבע מסחרו בבית ר' שלמה ועיין סי' קנ"ז בחו"מ ובש"ך סי' ס"ו שם סקכ"ח וגם אף אם לא הי' הקנין יפה השבועה מחזק הקנין כמבואר סי' ר"ז סי"ט ועסמ"ע שם ואף שהש"ך חולק וכ"כ הט"ז והב"ח בכ"ז באמת המעיין בריב"ש שם ימצא שהביא דברי הרא"ש שמשמע דמועיל רק שהריב"ש דחה דבריו דאזל לשיטתי' שבסי' שכ"ח הביא לו השואל שמצא כן כתוב בשם הטור והוא לא האמין לשמועתו אבל אחר שזכינו שבטור על התורה בפ' תולדות כתב הטור כן בשם אביו הרא"ש א"כ מבואר שהרא"ש ס"ל כן וא"כ לא היה הריב"ש חולק ע"ז ובחבורי יד שאול סי' רל"ט ביארתי הדברים בשרשם יעו"ש ובאמת גוף הכתב שהתחייב ר' חיים יהודה הנ"ל נגד בני העיר גלוי וידוע שהי' בשביל שבני העיר צעקו עליו שמקפח פרנסתם וכמבואר בתחלת הכתב ובאמת כפי הנראה סמכו על דברי המהרי"ק והרמ"א קבעו להלכה בסי' קנ"ו ס"ז בהג"ה דהוה כרודף אף שרוצה להיות מבני העיר ובאמת בבדק הבית חולק ע"ז המהרי"ק אמנם גם להרמ"א המעיין במהרי"ק שם ימצא דדוקא אז בעת ההוא ובמקום מהרי"ק דיבר שיש לחוש לסכנה אם יתוספו על בני העיר אבל בגלילות האלו לא שייך חזקת הישוב וכמ"ש הב"ח ועיין כנה"ג בחו"מ סי' קנ"ו שם בהגהת ב"י מאות מ"ה ואילך וגם נראה דאף לפי דברי המהרי"ק מודה כאן דהא באמת כאן אם הי' דר בבית ר"ש הי' בני העיר מרוצים וא"כ לא שייך משום חשש סכנה משר העיר ורק משום תקנת סוחרי העיר ובזה כל שמשלם המס וכל עול משא מלך ושרים לא שייך לומר שמקפח פרנסתם וגם הבא לגור מעיר אחרת יוכל לקבוע שם מסחר ודינא דמלכותא הוא וא"כ שוב כל הקנין והת"כ בטעות ויוכל לחזור בו וגם כיון שהוא התחייב עצמו אם ישלישו טראטין שיהי' בטוח וכל שיברר שלא השלישו הרי לא קיימו הם מוצא שפתיהם וגם הוא לא נתחייב ועיין כיוצא בזה ביו"ד סי' רל"ו ס"ו ואף שהט"ז האריך שם לחלק אם התנאי הוא דבר עיקר או לא עיין שו"ת ב"י ובנקה"כ מ"ש בזה וביד שאול הארכתי וגם כאן הוא עיקר שהרי הכל תלוי בזה אם הי' משלישים הטראטין יהי' מחוייבין לקיים שישלמו לו לזמן שהגבילו אז הי' יכול להעמיד עצמו ולשלם לר"ש והי' נשאר בביתו וכיון שהם לא השלישו הטראטין ונשארו חייבין גם הוא הי' מוכרח לעקור דירתו כנלפע"ד: