שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן צ״א (ב׳)

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שהי' לו פרה אצל רועה ואח"כ מכר לו הפרה בהאנדשלאק ולא לקח אדרויף וא"ל להרועה שיהיו אצלו בבית למען ימסרנה לו וימשכנה ואח"כ נשכח הדבר ובתוך כך ילדה ושאל משפט הבכור והנה באמת האנדשלאק קונה כמ"ש בשו"ת כנסת יחזקאל וכן העלה בנטע שעשועים אך מה שיש לעיין כיון שא"ל שיהי' אצלו וימסרנה לו שימשכנה אולי גלי דעתי' דלא רצה להקנות לו בהאנדשלאק רק ע"י משיכה וכעין דאמרו בב"מ דף יו"ד גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני' אמנם באמת לא קיי"ל כהך שנוי' וכמ"ש הב"י בחו"מ סי' רס"ח דקיי"ל כשיטת הרא"ה ז"ל דאפי' בקנין דרבנן לא אמרינן דגל' דעתי' וא"ל דשם גם הקנין ד"א אינ' רק מדרבנן ולכך לא אמרינן גלי דעתי' משא"כ בקנין תורה וסטומתא דסטומתא אינו רק מנהג ומסירה ומשיכה הוא קנין תורה ושייך לומר דגלי דעתי' דלא ניחא ליה בקנין סטומתא אבל ז"א דכל דחזינן דעשה האנדשלאק ולמה עשה האנדשלאק אם לא רצה להקנות בזה ושאני התם דנפל גלי דעתי' דלא ניחא לי' קנין ד"א דהא כבר הי' לו קנין ד"א אבל כאן כל שעשה האנדשלאק בודאי נתרצה רק שליתר שאת רצה שיהיה גם במשיכה אבל לא ביטל קנין הסטומתא הנהוג ועיין מל"מ פ"ב מזכי' הלכה ט' וע"כ נלפע"ד דפטורה מבכורה.