שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ע״ח (ב׳)

מכתבו הגיעני היום אשר שאל בדבר החולי רע ר"ל אשר עברה במדינתינו שהורו המורים שבשעת הדבר ר"ל אין מתאבלין וכעת כאשר עבר הזעם עודנה איזה אנשים שהם בתוך שלשים והביא מעלתו דברי הס' נ"ש שפסק בשם הגאון מוהר"ש מפארג בא' שהיה חולי בחולי כבד ר"ל ומת לו מת שחייב להתאבל עליו ואחר כך הבריא בתוך למ"ד שצריך להשלים אח"כ והביא מחלוקת מהר"ם והרא"ש ביו"ד סי' שצ"ו ואף להרא"ש דפוטר בקטן היינו משום דלאו בר חיובא הוא אבל החולי בר חיובא הוא אלא שהי' אנוס ואחר כך כשיצא מאונסו חייב לנהוג אבילות ועל זה כתב מעלתו שיש לפקפק בזה כיון שיצא הדבר בהיתר שהיה אז פקוח נפש הוי כאלו התאבל ובאמת לפענ"ד יפה כתבו הגאונים דניהו דהוי אנוס ולא היה יכול להתאבל אז אונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד כמבואר בירושלמי ועיש"ך חו"מ סי' כ"א א"כ לא דמי לקטן דלאו בר חיובא הוא וכאן הרי לא עבד כלום אך מה שכתב מעלתו שהוא לא הורה שלא יתאבלו כלל רק התיר בנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע ושאר אנינות דהיינו מו"מ וכדומה והסחת הדעת זה לא התיר אם כן הוי כנהג מקצת אבילות ופטור הנה גם בזה יש לפקפק דמה שכתב בש"ע סי' שצ"ו מי שזלזל במקצת אבילות היינו כשזלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבילות אבל מי שלא נהג כל האבילות בשלימות כל שבעת הימים אפשר דלא יצא ומה שדימה ליו"ט אחרון שעולה למנין אף שאינו נוהג רק אבילות דברים שבצנעה זה בודאי לא דמי דשם ביו"ט לא נתחייב יותר רק דברים שבצנעה אבל כאן נתחייב בכל האבילות אמנם לפי ענ"ד נראה היתר. דהנה מה שנהגו שלא לנהוג אבילות בשעת הדבר ר"ל המהרי"ל כתב משום בעתותא. ולענ"ד נראה שיש לו יסוד במקרא בפסוק יחזקאל כ"ד פסוק כ"ב ועשיתם כאשר עשיתי וכו' ופירש"י לא תנהגו אבילות כי אין מנחמין לכם שאין בכם א' שלא יהיה אבל ואין אבילות אלא במקום המנחמין הנה ראינו שבשעת הדבר ר"ל אשר רבים ר"ל הם אבלים אין לנהוג אבילות ומה גם שאין אבילות אלא במקום מנחמין ובעת ההיא אין איש הולך לנחם משום בעיתתא וכיון שלא חל אבילות בודאי פטור אח"כ דדמי לקטן כנלע"ד וד' יהפוך אבלם לששון ולשמחה והנני הדורש באהבה.