שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ע״ז (ב׳)

מכתבו הגיעני תמול בדבר שאלתו אחד שמכר המקום שעומד שם חמצים ומכר כדין רק היין שרף והאקוויט אשר היו שם לא מכר רק אחר החג נזכר ובא לשאול והנה מה שצדד מעלתו שמאחר שמכר המקום שעומד שם היי"ש שוב זכה העכו"ם בהאקוויט ויי"ש מעצמו שחצירו קונה לו שלא מדעתו ז"א דמלבד דעכו"ם אין קונה לו חצר שלא מדעתו ויש בזה מבוכה גדולה כמ"ש מעלתו אף גם בכאן גלה בעה"ח דעתו בפירוש שלא מכר לו רק שאר החמוצים ולפ"ד מעלתו לא היה לכתוב שטר מכירה רק על החצר וכל החמצים יזכה מתורת חצר וז"א אמנם העיקר לפע"ד שיערב היי"ש והאקוויט עם רוב כשר ונוכל לסמוך בכאן על שו"ת פני יהושוע שמתיר לערב ואף דלערב ולבטל איסור אסור אף בדרבנן זה רבות בשנים כתבתי דכאן לא שייך זאה דהרי התוס' בפסחים ד"ה לשינהו עד אחר הפסח כתבו דלכך אסור לבטל דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאסרו עד ששים שיכול לבטלו עד ששים ובזה שייך בשאר איסורים שיתבטלו כל האסורים אבל כאן באמת כתב ש"מ והיה יכול לעשות בהיתר שיכתבו שמכר היי"ש והאקוויט רק ששכח אבל למה ניחוש שירצה לבטל האסור והלא יכול לעשות בהיתר וע"כ לא חיישינן בזה ומותר לערב ולבטלו בידים.