שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ע״ב (ב׳)

עוד י"ל דהנה נחלקו הפוסקים בהתנה על דבר שברשות אף שנדר לצדקה שייך אסמכתא ועיין או"ח סימן תקי"ב סעיף י"ג ועיין מ"א שם ובנקה"כ שם בסימן רנ"ח וביד שאול שם ולפי זה הרי זה שאינו יכול לשאול באתי ליד גזבר לפי טעמו של הנו"ב אינו רק משום ספק שמא משקר ואינו וודאי שאינו מתחרט מעיקרא רק ספק היא ולפ"ז הרי דעת המהר"י בן לב דבס"ס מוציאין ממון ואם כן כאן איכא ספק ספיקא שמא באסמכתא לא חל הצדקה ושמא יכול לשאול דיתחרט מעיקרא ויכול לשאול על נדרו אף באתי ליד גזבר ואף להפוסקים דסבירא להו דבספק ספיקא אין מוציאין ממון היינו כל שיש לחבירו חזקת ממון והוא בא להוציא אבל כאן הממון שלו רק שנתנו לגזבר לצדקה בזה פשיטא דאינו מקרי מוציא ממש ובספק ספיקא מוציאין וכל זה לפי טעמו של הנו"ב אבל למאן דסבירא ליה דאין דיבור מבטל מעשה וכמו שכתב הש"ך סימן רנ"ה לא יתכן זאת אך נראה דלטעם הרשב"א אין מקום לשאלה דעד כאן לא אמרינן דלא מהני שאלה באתי ליד גזבר רק כשנדר לצדקה ונתנו לגזבר ואח"כ בא לשאול בזה לא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל כאן הוא נדר על תנאי וא"כ הדיבור של תנאי הוה קודם שמסרו לבית דין והוה ליה כנדר ופתחו עמו ואם כן הדיבור של תנאי מבטל הנדר וממילא בטל המעשה ודיבור שקודם וודאי מצי לבטל המעשה של אחר כך וגם לטעמו של הנודע ביהודה כאן וודאי כולי עלמא מודים דיכול לשאול על נדרו דהוה ליה תנאי מעיקרא וזה ברור ופשוט לפענ"ד. והנה במה שחידשתי דהוה כנדרו ופתחו עמו נזכרתי שבכסא דהרסנא לש"ב הגאון מוה' שאול ז"ל כתב ליישב הא דבנדרים מועיל על תנאי והא לא שייך תנאי בנדרים וכתב דהוה כנדרו ופתחו עמו ובזה אמרתי ליישב הא דקשה על הרשב"א במה שכתב דכיון דהדיוט לא קנה דהוה אסמכתא הוא הדין הקדש נמי לא קנה והקשה בשערי משפט סימן ת' דהא בשו"ת הרשב"א מבואר דבאם נתן ערבון בעד המחצלת מסלק דין אסמכתא בכולו ואם כן גם כאן כל דאין אסמכתא במקצתו לגבי צדקה ממילא מסולק דין אסמכתא בכולו ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת לא שייך תנאי בנדר כלל ועל כרחך משום דהוה כנדרו ופתחו עמו ואם כן שוב הוה כנדר שהותר מקצתו דהותר כולו ובזה מיושב גם כן מה שהקשיתי בחיבורי יד שאול דהא על כל פנים בקני את וחמור קיימא לן דקנה מחצה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר משום דכאן דנדר על תנאי על כרחך הוה נדר שהותר מקצתו דהותר כולו ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד מאוד.