שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ז׳ (ב׳)

ואעתיק לשונו ואציעה נא לפניך אשר עלה ברעיוני ברגע הזאת מדי למדי ש"ס נדה כ"ט בתוס' ד"ה ר"ש היא ע"ש קושייתם ונראה לפענ"ד הרא"ש הביא דעת הראב"ד דפולטת ש"ז אינו אלא לטהרות וראייתו מהא דאמר ר"ש שמא תבא לידי ספק הא בלא"ה הוה מותר הא איכא חשש שמא תפליט ש"ז עיי"ש ולכאורה תמוהין דבריו דהא לא נזכר בש"ס כלל בדברי ר"ש שמא תראה דם ותסתור וא"כ אולי באמת הפירוש כן בדברי ר"ש שמא תפלוט ש"ז (ובאמת שיש לומר דקושיית הראב"ד דהא התשמיש בעצמה יהי' סתירה דמה לי משמשת מ"ל פולטת והארכתי בזה במ"א אלא דדברי הראב"ד ל"מ כן ודו"ק) ואמנם נראה דשפיר הקשה הראב"ד דאי הטעם משום פולטת א"כ אמאי אמר ר"ש חכמים אסרו לעשות כן הא מדאורייתא אסור כמו דאסורה לאכול בתרומה כל ז' ימים כמבואר בדף מ"א ע"ב ומוכח שם להדיא דהיא מדאורייתא ובתורת ודאי כמבואר שם ואין להאריך לחכם כמוך אשר כל אפיקי הש"ס גלוים לפניך וע"כ ר"ש משום דם חייש ושפיר הקשה וז"ב ודו"ק. והנה הרא"ש תירץ דביום ז' לא סתר ש"ז דכיון דאינו סותר אלא יומו וא"כ כיון דכבר עברו הנקיים ע"ש דסברתו עמוק היא וכמ"ש בזה ועפ"י זה יגה לנו אור חדש דהא דש"ז אינו סותר אלא יומו בפליטתו דדיו כבועלה כמבואר בדף ל"ג ע"ב א"כ זה לר"ש אבל לרבנן דס"ל דמטמאה בפנים כבחוץ ולא ס"ל דיו כבועלה כמ"ש בדף מ"א ע"א אליבא דרבנן לא תיבעי לי ע"ש ובפרש"י א"כ שפיר י"ל דסותרת כמ"ש לעיל ור"ש לטעמי' ודו"ק אמנם זה הכל לפרש הקרא דואחר תטהר דדוחק לאוקומי בהטבילוה במטה ואינה מתהפכת דהא קרא סתמו וכתב ומשמע דבכל ענין התיר כמ"ש הרא"ש וברשב"א עיי"ש אבל כאן מקשה הש"ס שפיר דתשמש בכ"א בעודה במטה ולא תתהפך או באזלא בכרעא מעיקרא ולא נתהפכה בשעת תשמיש דלרבנן מותר והוצרך לשנוי ר"ש היא ודו"ק כי לענ"ד יש לזה פנים בהלכה ונ"מ לדינא בס"ד עכ"ל הזהב. הנה העתקתי כל לשונו לחיבת פה קודש ולי מה יקרו כל הגה ואומר אשר יצא מפי'. והנה זה יצא ראשונה מ"ש לתמוה על הראב"ד דדילמא באמת טעמא דר"ש משום פולטת ש"ז הנה אנכי רואה ברא"ש פ' בנות כותיים שהביא בשם הראב"ד דגריס בדברי ר"ש שמא תבא לידי ספק נדה ואף דתיבת נדה היא מוסגר ראיתי במע"מ שאינו מוסגר וא"כ עיקר החשש משום חשש נדה ולק"מ ומ"ש די"ל דהתשמיש עצמו יהי' סתירה דמ"ל משמשת מ"ל פולטת הנה כפי הנראה כוונתך למה דאמר בדף מ"א ע"ב דאף לר"ש מטמא במשמשת דגזה"כ היא ולפי"ז חדשת דסותר ג"כ ולפענ"ד א"א לומר כן דהא באמת הא דפולטת ש"ז סותר לר"ש היא משום רואה ולא משום נוגע כדמסיק בדף מ"ב ע"א ברואה היא וא"כ משמשת דאינו רואה דניהו דגזה"כ היא דמטמא אבל אינו סותר גם מ"ש דא"א לומר כן דא"כ שוב אסור מן התורה כמו דאסור לאכול בתרומה ובתורת ודאי לפענ"ד היה נראה דלפמ"ש הרמב"ם בפ"ה מאבות הטומאה ה' יו"ד דהבועל את האשה ולא הוציא ש"ז טהור אעפ"י שהערה וכן האשה טהורה עד שיוציא האיש הנה למדנו דאף דמערה בכל איסורין כגומר ביאה מ"מ לענין ש"ז אינו כן א"כ שפיר אמר ר"ש שלא תבא לידי ספק דדילמא לא יגמור ביאתו ויהיה ספק אם הוציא ש"ז כלל והש"ס לא פריך כן רק בפולטת ש"ז ת"ל במשמשת והיינו דאינו מטמאה בפולטת עד שתפלוט ש"ז שלו א"כ ע"כ היה כאן משמשת אבל מ"מ ספק הוא שמא לא יגמור ויהי' רק מערה בלבד וידוקדק הלשון שלא תבא לידי ספק ומה שרצית לחדש דלרבנן דס"ל דמטמאה בפנים כבחוץ ולא ס"ל דיו כבועלה א"כ אף ביום סותר דל"ש תירץ הרא"ש דכל שלא ס"ל די כבועלה רואה הוית הנה לפי הראות מדעתך הרחבה דלרבנן סותרת יותר מיום א' וסותרת כל המנין ורק דלר"ש דס"ל דדי' כבועלה אינו סותר רק יומו אבל במחכת"ה לא כן אבי בהרמנותא דמר לא נחלקו רבנן ור"ש ודכ"ע אינו סותר רק יומו ורק לענין מטמא בפנים כבחוץ הוא דנחלקו ר"ש ורבנן וכן מבואר כל הסוגיא בדף מ"א ע"ב ודף מ"ב וכן קיי"ל כמבואר בפ"ה מאה"ט ואנן קיי"ל כרבנן ואפ"ה אינו סותר רק יומו אך בגוף קושית הראב"ד דלמה לא נימא החשש שמא תפלוט ש"ז לפע"ד היה נראה דהנה רבנן ור"ש נחלקו דרבנן ס"ל לאחר אחר לכלן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ור"ש ס"ל אחר מעשה תטהר ולפ"ז נלענ"ד ברור דניהו דטמאה אם תפליט מ"מ לר"ש ל"ש החשש שמא תפלוט ותסתור דמ"מ לא תסתור דבשלמא לרבנן דבעי שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן וכל שסותר הרי הוא כאלו טומאה מפסקת ומה תועיל שאינו סותר רק יומו הא מ"מ הוה כהפסק טומאה ביניהם אבל לר"ש דס"ל דאחר מעשה תטהר א"כ כל שספרה נקיים היא טהורה ומה בכך שאח"כ נטמאת וסתרה אותו יום מ"מ לא איכפת לן במה שמפסקת טומאה דמ"מ כבר נגמרו נקיים ועשתה מעשה שצותה התורה שתמנה ותספור נקיים ותטהר ואם אח"כ קרה לה שהפליטה זה אינו מצטרף להיות נעקר הנקיים שספרה ור"ש לא בעי שלא תהא טומאה מפסקת רק שיהי' נקיים והרי הי' נקיים וז"ב לפענ"ד. ועם זה יהי' מיושב קושית התוס' ע"ד שכתבתי ובגוף קושית התוס' נלפענ"ד דלכאורה צ"ב הא דחש ר"ש שמא תבא לידי ספק ולשיטת התוס' אף לטבול אסור דשמא תבא לידי ספק שישמש וקשה אם נימא דטבילה בזמנה מצוה וא"כ אף דיבא עלי' יהי' נקרא טרוד בדבר מצוה ופטור וא"כ פשיטא דל"ח לזה ועיין בפסחים דף ע"ב דאף באשתו נדה הי' פטור אי לאו דהו"ל לשיולי וכאן ל"ש זאת ואטו דבר ברור שתראה ותיאסר. וצ"ל דבאמת טבילה בזמנה לאו מצוה ולפי"ז בדף כ"ט שם דאזלינן דטבילה בזמנה מצוה קשה אך באמת ר"ש לשיטתו דס"ל דכל שלא עשה מצוה חייב כמבואר בשבת דף קל"ז אליבא דר' יהושע ועיין בתוס' פסחים דף ע"ב וא"כ לר"ש הו"ל טרוד בדבר מצוה ולא עשה המצוה וחייב ולכך אסור ולפי"ז י"ל דלכך נקט ר"ש דוקא דאפשר דרבנן מודו דאם טבילה בזמנה מצוה שרי דס"ל טרוד בדבר מצוה אף שלא עשה מצוה פטור ושוב ל"ח ובזה מיושב גם קושיא השני' דכאן דלא אסר ר"ש הטבילה רק התשמיש משום דטבילה בזמנה מצוה ולא חש על הטבילה שמא ישמש ושמא תראה. ובזה יש ליישב קושיית הראב"ד דלכך לא חש ר"ש שמא תפלוט דכיון דיש תקנה שתטבול במטה ולא תתהפך א"כ שוב הו"ל טרוד בדבר מצוה ועשה מצוה דכיון דתוכל המצוה להתקיים ולא יהיה עבירה ושוב היא מותר עכ"פ למ"ד טבילה בזמנה מצוה ודוק היטב. והנה במ"ש למעלה דמשמשת אינה סותרת לכאורה קשה בהא דפריך פולטת ת"ל דמשמשת הא הנ"מ לענין סתירה וכן ראיתי כתוב בספר אחד דהש"ס אזלי כאן דלר"ש אינה רק משום נוגעת ואפ"ה טמאה בפליטה ה"ה במשמשת ואח"כ איבעיא לי' לש"ס אי פולטת משום רואה אבל פשטת הדברים מורה דמשום נוגעת היא וכמ"ש רש"י בדף מ"ב ע"ש. ובזה מיושב קושיית התוס' דגם לרבנן קשה ולפמ"ש א"ש דלרבנן פולטת ודאי משום רואה וא"כ נ"מ לענין סותרת ודו"ק כי קצרתי. והנה ביום ד' כ"ז כסלו תר"ח הגיעני שנית דברי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י. וז"ל הזהב מכתב יקרתו קבלתי באהבה ושמחתי לראות מעשה אצבעותיו היקרים המפיקים חן ושכל טוב. ואתמול ביום ש"ק עיינתי בדבריו ואשר כתב הראב"ד גרס בש"ס ספק נדה הנה מלבד כי בכל ש"ס שלנו לא נמצאה הגירסא זאת אף גם אין ראי' מזה דאף אם תפלוט ש"ז ותסתור שפיר מקרי ספק נדה גם מ"ש ע"ד משמשת שכתבתי ופלפל בדברי הש"ס דף מ"ם כמה דבריו נעימים ואנכי מדי למדי בש"ס דף ל"ג ע"א בתוס' ד"ה רואה באשר חתרו שם למצוא דרך היתר ועיין מהרש"א שהקשה מדברי רבא דאמר תסתור ג' עיי"ש ואמרתי דכל עיקר שחתרו התוס' למצא דרך היתר ולא ניחא להו בפירש"י דשמשה בזוב משום דקשיא להו לפי"ז אמאי בעי דאי פולטת ש"ז מהו שתסתור ת"ל משום דמשמשת דהא מוכח בש"ס דף מ"ב דמשמשת חמור מפולטת דאפי' לר"ש חמור מטמאה בפנים ולא כן פולטת עיי"ש ובזה א"ש קושיית מהרש"א עייש"ה. גם מ"ש ליישב קושיית התוס' דסוגיין אזלי למ"ד טבילה בזמנה מצוה דבריו נעימים וסברותיו ישרים ואני העלתי באופן אחר אך הפאסט נחוצה לעשות דרכה ולכן אקצר ואומר שלום עכ"ל הזהב: ות"ל כי נתקבלו דברי באהבה וקראתי עלי אם ספיקות שלך כך וכו' והנה מ"ש אבי מורי ליישב קושיית המהרש"א כוונתו לפענ"ד דרבא שפיר אמר מהו שתסתור וקאי בשמשה בזוב רק בש"ס חתרו התוס' למצא דרך היתר משום דאל"כ תיפוק לי' משום משמשת וע"ז כתבו דמשמשת ל"ה לאחר שלשה וליכא משום משמשת רק משום פולטת ומזה הוכיח א"א נ"י דמשמשת ג"כ סותר דאל"כ לא קשה ת"ל משום משמשת והי' להם לפרש כפרש"י ואני אומר דלפענ"ד דברי התו' פשוטים דחתרו למצא דרך היתר דאל"כ לא שייך למבעי בעברה ושמשה באיסור דזהו ל"ש אמנם לפענ"ד הי' נראה בכוונת רש"י דלכך נדחק לפרש בעברה ושמשה דבאמת צ"ב דהאיך דייק רבא תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא וכו' וקשה דמאי ראי' דבאמת מה"ת בודאי אינו סותר דהא דרכי' דרכי נועם וכיון שמה"ת מותרת לשמש תיכף כשתספור נקיים ואם משמשת א"א שתפלוט כדאמר בדף מ"ב וא"כ ע"כ שאינו סותר דבשלמא לענין דם נדה על הרוב לא תסתור מאחר שהי' ז' נקיים לא תסתור משא"כ בש"ז דבודאי תסתור וכל דרכי' דרכי נועם ואיך אפשר שתבא מכשול וע"כ דאינו סותר אבל מדרבנן אפשר שסותרת ובאמת טהורה היא מה"ת ואין כאן שום מכשול ורבנן לא אמרו שעושית איסור רק שצריכה להמתין עוד יום אחד לנקיותה ולכך פרש"י דמיירי דעברה ושמשה בזוב וא"כ ע"ז שפיר דייק רבא דשם ל"ש דרכי' דרכי נועם דהתורה לא דברה ברשעים שרוצים לעבור ולשמש בזוב ולפי"ז ע"כ דרבא דייק משמשה בזוב וא"כ ל"ק אף לפירוש התוס' דקושיית רבא ע"כ משמשה בזוב ודו"ק: