שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן נ״ה

והנה ביום א' בא תרט"ו ב' שבט ביא"צ של זקני הגאון מוהרמ"ז ז"ל הגיעני תשובה מהרב מוה' מיכל נ"י הובנר מניזניב בדבר השו"ב שיש להם שהגיע לשיבה והוא לבוש שנים ומע"ל צווח זה כמה למה יהיה זקן כמותו שו"ב לבדו עד שעזרו ד' כי קבלו איזה שו"ב לסייעו ועברו ביניהם איזה סכסוכים עד שבשבוע העברה עבר איזה רב מפורסם ונברר לתווך בין אנשי העיר והשו"ב בעסק מחייתם ופסק שהקהל יוסיפו שכר השחיטה רבע יותר מאשר נתנו עד עכשיו ומזה ינתן להשו"ב הזקן שני חלקים והחדש שליש וגם יקח הזקן איזה אגורת כסף קודם שיכנסו להחלוקה באופן שהגיע לזקן כמעט כל חלקו רק פחות מעט ונתרצו כלם ע"ז וקבלו קנין ע"ז ועוד הותנה ביניהם שאם שו"ב אחד יעשה איזה ערמה להדיח השני מנחלתו או שיקח מעות השחיטה פחות ממה שקצב או שישחוט ויבדוק בלא חבירו תהא שחיטתו אסורה כנבלה וכן נכתב בפס"ד וק"ק ע"ז בסודר ואח"כ תקעו השוחטים כפם זה לזה לקיים את כל דברי האגרת הזאת ותיכף במוש"ק העבר בעודו במסבו נרדו נתן ריחו היה עם הקצבים מוכרי בשר והלך ושחט ובדק בעצמו ולקח שכר השחיטות כמקודם ובבקר שאלו אנשי העיר אותו מה היה לו והשיב בעזות מצח ובייש את השו"ב החדש והשו"ב החדש בראותו זאת אמר אלכה ואשובה אל מקומי הראשון וכעת השו"ב הישן עוסק במלאכתו כמקדם ורבים מע"ה אוכלים מבשר פגוליו וע"ז כתב מעלתו כי יש לאסור שחיטתו מארבעה טעמים א' מטעם המבואר בסי' מ"א סי"א אם הטילו הקהל חרם וכו' ולא דוקא כל הקהל רק זט"ה במא"ה יכולין להחרים ואין הרוב יכולים למחות כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ה'. ב' כיון דנעשה חשוד על השחיטה כיון שעבר על ת"כ וכמ"ש הרא"ש ואף שהפר"ח מפקפק הלא גם הוא לא הכשיר רק בהפ"מ וגם אינו יכול לחלוק על הרא"ש. ג' כיון דהזקן קבל עליו שלא לשחוט ותהיה שחיטתו נבלה כל שלא יקיים כפי הפס"ד א"כ לא כל הימנו לחזור בו. ד' כיון שעבר על ת"כ הוה כמלתא דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני ואף שיש בזה לפקפק מ"מ מכוער הדבר לאכול משחיטתו.