שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ל״ח

נשאלתי מהרב החריף מוה' יאקיל נ"י מ"ץ בק"ק חאליוב באחד שהיה לו פאסס ושאלו לחברו וטען שנאבד מידו אם חייב לשבע וע"ז אמר כיון דבשטרות נתמעט מדין שבועה ה"ה בזה ולפענ"ד טעה בזה דזה דוקא היכא שהשטר עומד לגבות ממון וכדומה אבל כאן גוף השטר הוא הצריך א"כ זה מקרי גופו ממון מידי דהוה אמוכר שטרותיו לבשם דמקרי אונאה וכדאמרו בב"מ דף נ"ז וה"ה בזה הן אמת שלא ראיתי בהחפזי הדין דמוכר שטרותיו לבשם בש"ע אבל הדין דין אמת וה"ה כאן והדבר פשוט לפע"ד ודשאל אם בקרקע שייך מי שפרע ואמר כי מצא בב"י באיזה מקום ששייך מי שפרע. והנה הוא דין מפורש בש"ע סי' ר"ד ס"ה ומקורו מהרמב"ם ובב"י מוזכר שמחלוקת הפוסקים הוא וע"ש שהב"י הביא שתי פעמים בזאח"ז הך דין בשם תלמידי הרשב"א והר"ן וצ"ע קצת בשנותו את טעמו שם ובתחלה לא הביא דברי הרמב"ן שכתב דקנין שלהם בכסף וכיון דלעולם הקנין שלהם נגמר באיזה ענין אף שתמצא לפעמים שלא נגמר דאותיבו משכון עלי' אינו במי שפרע זה דבר אינו מובן בטעמו וגם מ"ש הב"י ולענין הקונה בקרקע דמשמע דמתחיל דבר חדש והלא כבר פלפל מזה למעלה וצ"ע כוונת דבריו עכ"פ הדין מבואר דקי"ל דליכא מי שפרע כמ"ש בבדק הבית ועיין מלמ"ל פ"ג ממכירה. עוד אחת נשאל איש אחד מצא בשער הדגים א' רייניש מ"כ ובאתה אשה אחת היושבת שם ואמרה כי ממנה נפל ואיש אחד בא מן השוק ואמר ג"כ כי אבד א' רייניש אבל לא ידע באיזה מקום והאשה אומרת בברי שאבדה במקום הזה ופסק מורה אחד שהדין עם האשה אם תאמר בברי ותשבע שכדבריה כן הוא ולכאורה תמהתי וגם הרב הנ"ל תמה מה טעם יש בדבר ולפע"ד נראה דיש לדון בזה כי מאחר שהאשה הזאת יושבת שם עם דגים למכור וזה האיש הוא מרובא דעלמא א"כ אף דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב מ"מ במקומו ממש אמרינן כנכ"ה כמ"ש הרמב"ן והנמוק"י בסוגיא דניפול גבי ענבי דמצנעי וא"כ יש לתלות טפי בקרוב מרובא דעלמא ואף דהנימוק"י פרק האשה שלום הקשה על הרמב"ן וכתב דלא קי"ל כרבא דאמרינן כנכ"ה רק כר' אשי ע"ש דמחלק בין איסור לממון דבממון לא סמכינן על כנכ"ה אבל כבר כתב בשו"ת נו"ב ס"ס ל"ו דדוקא להוציא ממון הוא דלא סמכינן על כנכ"ה אבל באבידה דליכא חזקת ממון לשום אדם אמרינן כנכ"ה ה"ה כאן וגם לפמ"ש בש"ש שמעתתא ז' סי"ז דמקומו ממש בזה אזלינן בתר קורבא נגד רובא אף בממון אף אם לא סמכינן על כנכ"ה א"כ א"ש ודו"ק.