שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן שי״ב

בשנת תרכ"א הגיעני תשובה מהרב הדיין מוה' יהושיע בלחמאן בק' קאמניטץ. במה שאירע שם שנטבע אחד במים וראו שני עדים בעת שנטבע לערך שעה ויותר וראו בערך שלש מאות אמה והיינו ששהו ערך שיעור שתצא נפשו ובעת שהעלוהו מן המים היו שני עדים והאשה הגידה סימנים בגופו ובכליו כאשר יבואר מתוך התשובה והנה התחיל לדון מכח השומא דהיינו בראדווקא קטנה והי' בפירוט המקום רק שניתק מעט מכפי המקום שצמצם והנה התחיל לדין אם שומא מחשב סי' אמצעי ובאמת שיפה כתב הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהביא במכתבו ואינו אתי דממנ"פ אם נימא סד"א אז ע"כ שומא לא הוה אף סי' אמצעי ואם סד"ר שוב לא סמכינן על סי' לרבנן דאין מעידין על השומא ומ"ש מעלתו בזה הוא דחוק אך לפענ"ד נראה בזה דבר חדש דהנה ענין סימנים נראה מדברי הפ"י בק"א בפ"ב דכתובות אות ע"ג דסי' הוה כמו רוב דעפ"י רוב לא נמצא אותן הסימנים באיש אחר אבל מיעוט יש וא"כ צ"ב הא בא"א ל"מ רוב ועיין תוס' יבמות דף קכ"א דגוסס אף דרוב גוססין למיתה ל"מ והבית יעקב רצה לחדש דתרי רובא מועיל וגם בזה לא קי"ל כן כמ"ש חותנו הגאון מוה' אייזיק ז"ל מכ"ש חד רובא וא"כ למה יועיל סי' אף אם נימא דסי' דאורייתא אך נראה דיש לחלק דניהו דרוב ל"מ היינו משום דמ"מ יש מיעוט דחיין אף שגוססין א"כ סמכינן המיעוט לחזקת א"א שלה ול"מ הרוב אמנם זה שם דלא תלינן שהוא מן הרוב אבל כאן הוא להיפך דאמרינן דזה שנמצא בו הסימן אינו מן הרוב אנשים שברוב אנשים לא נמצא א"כ אדרבא זה יצא מכלל רוב וא"כ אדרבא מה"ת לומר דזה מכלל הרוב ואדרבא רוב אנשים הם נגד זה וזה מן המועט ותלינן דזה יצא מכלל הרוב וזה מת ורוב אנשים חיים וקיימים ובודאי סמכינן ע"ז וז"ב ובזה י"ל הא דאנן מספקינן אי סימ' דאורייתא או דרבנן והיינו משום דבאמת רוב ל"מ בעגונה ואם הסי' אינו רק מדרבנן בודאי לא אמרינן שיצא מכלל הרוב ותלינן דאותו האיש לא יצא מכלל רוב אנשים ול"מ הסי' להכריע שיצא מכלל הרוב ובזה נראה לפע"ד דבר חדש דבנ"ד דהוה עדים ששהו עד שיעור שתצא נפשו דהא שהו יותר משעה וזה שיעור שתצא נפשו ולפ"ז בכה"ג דמה"ת מים שאין להם סוף מותרת ומדרבנן היא דחיישינן וכיון דאינו רק מדרבנן שוב סמכינן על סי' אף דסד"ר וחילי דילי ממ"ש התו' בסוגיא דפ"ה ד"ה ואבע"א דרובא דברצון לא חשיב רוב גמור ובמקום ס"ס שרי ובחד ספק אסור וביאור הדברים דבס"ס דמותר מה"ת אף דרובא דרצון אינו רוב גמור מ"מ אינו רק חשש דרבנן ובדרבנן מועיל ספק אחד ולפ"ז בכאן שיצאה מה"ת מחזקת אשת איש ואינו רק חשש דרבנן א"כ שוב מועיל אף סי' דרבנן ובזה נראה לפע"ד הא דאמרינן למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים וקשה למה לא אמר נ"מ לענין עגונה ולפמ"ש א"ש דבעגונה יש לומר דמועיל אף אם סימנים דרבנן ובאופן שכבר יצאה מחזקת א"א כגון במים שאל"ס ובזה נראה לפע"ד ליישב הא דאמר לענין שומא אף דסימנים דאורייתא מ"מ שומא מצויה בב"ג והיא תמוה דאיך בשביל חשש דמצוי בב"ג לא נסמוך על סימנים ואף סי' אמצעי לא יקרא ולפמ"ש א"ש דכל הענין דסימנים דאורייתא אף שאינו רק כמו רוב ובעגונה ל"מ רוב הוא רק משום דזה מורה שאינו מכלל הרוב ולפי זה כל שיש לומר שמצוי בב"ג עכ"פ אינו יוצא מגדר הרוב וא"כ שוב לא סמכינן על הרוב ובזה מיושב הא דלכאורה תמוה דלמ"ד סי' דאורייתא שומא אף סי' אמצעי לא מקרי ולמ"ד סימנים דרבנן נחלקו אי שומא הוה סימן מובהק שבמובהקים ואיך יתכן שיהי' כ"כ הפוך מקצה אל קצה ולפמ"ש אתי שפיר דגם למ"ד סימנים דאורייתא בשומא מועיל סי' אמצעי רק דכל שיוכל להיות מצוי בב"ג שוב ל"מ סי' דלא עדיף מרוב וכמ"ש ובלא"ה נראה לפע"ד בפשיטות דבמים שאל"ס שיצא' מכלל חזקת אשת איש מה"ת מהראוי דסי' דרבנן מועיל מדרבנן דמה"ת ל"צ לסי' וכבר כתבו זקני הגאון בעל שו"ת פ"י והגאון מוה' עוזר ז"ל דבדרבנן מהראוי שתועיל סי' דרבנן ואף שדבריהם נדחין וגם אני הארכתי בתשובה מ"מ נ"ל דבמים שאל"ס שכבר יצא' מחזקת א"א שיהי' מועיל סימנים דרבנן ואף דאמרו כאן דבדרבנן לא עשו תקנה לגבי איסור רק לענין ממון נראה לפע"ד דזה דוקא לענין גט דאפשר בגט אחר אבל בעגונה אף בסי' דרבנן מועיל כל שאינו רק דרבנן וכעין מה שחילק הרא"ש בגיטין פ"ג גבי לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ושכיחי שיירתא דאף בגט חיישינן לתרי יוסף היינו משום דאפשר בגט אחר אבל בעגונה דתתעגן לעולם מקלינן וא"כ ה"ה בזה סמכינן אסימנים דרבנן כל שיצאת מחזקת א"א מה"ת ובזה מיושב הא דקאמר למאי נ"מ לאהדורי גט אשה ול"ק לענין עגונה משום דבעגונה משכחת לה דמועיל וכמ"ש ומצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג שגם הוא רצה לסמוך במים שאל"ס על סימנים דרבנן אבל לא מטעם שכתבתי רק דבדרבנן מועיל סימנים דרבנן כמ"ש הרא"ש ובזה יש לפקפק כיון דאמרו דאפי' סי' דרבנן לא עשו תקנה רק במעון ולא באיסור א"כ כל שהוא אסור לא סמכינן אבל לפמ"ש א"ש ובאמת שהרא"ש בתשובה שהקשה להרמב"ם דטמאה עם טמאה אינו רק דרבנן למה לא סמכינן על סי' דרבנן לפע"ד די"ל דלא עשו תקנה רק בממון והיינו משום דאתיהיב למחילה אבל לא באיסורין אבל מ"ש משום דבעגונה הקלו זה נכון לפע"ד ועיין תומים סי' ס"ה ס"ק י"ב שכתב בפשיטות דגם בדרבנן לא סמכינן על סימנים דרבנן ולא ראה שו"ת הרא"ש שהביא הנו"ב שם אבל מ"ש נראה נכון דבעגונה ודאי הקלו וא"כ בנ"ד הדבר ברור ודאי דמותרת וגם יש לסמוך על שפרט וצמצם המקום ואף דנתרחק קצת מ"מ י"ל דמחמת המיתה נשתנה קצת ממקומו. והנה בהך דשומא מצויה בב"ג פירש"י שנולדים בפרק אחד נראה לפע"ד דזה דוקא אם נולד בתולדה אבל אם נולד אח"כ שומא ל"ש זאת והנה יש לצרף סימנים דכלים ג"כ וכמ"ש ומ"ש מעלתו לצרף מחמת דעבר שנה ולא בא חלילה חלילה לצרף זאת וכבר האריך הב"י להשיג על המבי"ט במה שרצה לסמוך בעבר ד' שנים וכתב שחלילה לסמוך בזה על הר"א וורדין מכ"ש בזה דלא עבר רק שנה אחת אך מ"ש נראה נכון ודו"ק היטב.