שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״ט

ביום ה' פנחס כשנסע מוהר"מ הנ"ל לביתו הגיעני ביום הנ"ל תשובה שראה בכתבי אביו ז"ל וכ"כ במ"ש התוס' בחולין דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב משום דשם דל"ש יסיר רשעים דגם בקלה נידונים למיתה ל"ש ללכת בתר רוב ולכך לא אזלינן בתר הרוב ובהך דסימנים דפלניא דהאי סימנא והאי סימנא לא קטלינן והקשה הנו"ב דלמה לא אזלינן בתר רוב וע"ז כתב דיש ספק שמא אינו רשע כלל ובכה"ג לא אזלינן בתר רוב כלל וע"ז כתב להקשות דא"כ איך אזלינן בתר רוב ולהבועל ממיתין על ידה משום דכיון דהוא עכ"פ עבר עבירה שיש בה מיתה עפ"י רוב א"כ הוא עכ"פ מוותר נפשי' למיתה וכדאמרו בסנהדרין פ"א שם עכ"ד וזה אשר השבתי שמחתי מאוד כי בראשית ההשקפה הקשיתי כן אמנם במחכ"ת מע"ל לא הבין כוונתי ואני ג"כ הקשיתי כן דאיך פשיט הש"ס מהך דתנוקת דאזלינן בתר רובא דלמא ש"ה דעכ"פ הוא עבר עברה שיש בה מיתה עפ"י הרוב משא"כ הש"ס דפלפל מנלן דאזלינן בתר רוב הוא דוקא כשהספק שמא לא נתחייב מיתה דאל"כ יקשה קושית הר"ן דהא ילפינן מרוצח וע"כ דאזלינן בזה אחר הרוב ורק באם הספק שמא אין כאן רשעות כלל כמו בהוכחשו עדים בעבורא דירחא דיש ספק שמא לא הרג כלל וגם היאך פשיט מעבורא דירחא וראיתי שגם מע"ל מרגיש כעת בזה ונדחק ופשטת הדברים לא משמע כן וע"כ יפה הקשיתי.