שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״ב (ב׳)

ולפ"ז מה שרצה הפרמ"ג לחדש דהחילוק שלא הי' באותו חדר ז"א דזה אין מעלה ומוריד דהא אף בהי' באותו חדר ממש כל שהי' יכול לברוח לא נאסר כמ"ש הרשב"א לענין ארי שנכנס במקום הרועים ע"ש דכתב שמא ברחו והרי כבר אתה מודה שנכנס שם וע"כ דכל דאמרינן שמא ברחו לא הוחל מעשה המטריף כלל ובאמת סברת הפרמ"ג דספק על היינו באותו חדר ממש באמת זה הוה כמו ספק ביאה והרי בזה נחלקו ר"א ורבנן ואנן קי"ל כרבנן דספק ביאה ג"כ טמא ועיין ב"ב דף נ"ה בתוס' ובפסחים דף ט' אמנם אחרי העיון שבתי וראיתי דאף דהב"ח עיקר חילוקו הוא אם הי' במקום שיכול לדרוס היינו להיפך דכל שלא הי' יכול לדרוס אף שהוא בחדרו ממש מ"מ יכול להיות דכשר אבל אם הי' בחדר אחר ויש להסתפק שמא לא הי' באותו חדר כלל יכול להיות דמותר וכ"ע מודו בזה ומטעם דהרי קי"ל דאין מחזיקין איסור ממקום למקום ועיין נדה דף ד' ובמ"א סי' תס"ז האריך בזה וא"כ מה"ת להחזיק איסור ולומר שהי' גם במקום זה ונוכל לתלות שבזה המקום הי' הדורס משא"כ במקום האחר ומעתה אף שהב"ח כתב דאם הי' אצל הכלוב הי' ג"כ אסור היינו משום דבאמת כל שיכול לדרוס אף שהי' רק אצל הכלוב היה יכול להכניס הארס להכלוב א"כ באמת אין אנו מחזיקים שהי' בהכלוב עצמו רק שהארס נכנס להכלוב ול"ש בזה אין מחזיקין איסור ממקום למקום ולפ"ז בנ"ד דאם לא הי' בהשאפי רק באגרדי לא הי' יכולין לדרוס שהרי הם הי' קשורים בחבלים וא"כ לא יכול הארס לכנוס בתוכם ופשיטא שאין מחזיקים איסור ממקום למקום לדעתי והדין דין אמת כנלפע"ד.