שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש״א (ב׳)

שוב נזכרתי שהדבר מבואר בתוס' והרא"ש בבכורות דף כ"א ע"ב בהא דאמרו דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוא דקא משתבח לי' ופירש"י שלא תסתכן בלידה שכבר בכרה וכתבו התוס' והרא"ש דעכו"ם אפילו אי הוי אמר הכי לא היה מהימן דלהשביח מקחו אמר כן ויש ללמוד דנכרי אפילו מסל"ת אינו נאמן כיון דשייך להשביח מקחו והדבר תמוה דמשמע דאי לאו להשביח מקחו נאמן במסיח לפי תומו. והרי מסיח לפי תומו אינו נאמן אלא בעדות אשה לבד וכבר תמה בזה בפסקי מהרא"י סימן ק"ל ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת שם מיירי שאומר כן בשעת מכירה וא"כ הי' נאמן העכו"ם אף באינו מסל"ת ומכ"ש במסל"ת וע"ז אמרו הטעם דאינו נאמן משום דאומר כן להשביח מקחו וא"כ מבואר בהדיא דגם הרא"ש ס"ל דכל שמשביח מקחו אינו נאמן אף כשהוא בידו ומסל"ת ומצאתי בירושלמי פ"ו דדמאי דעל הא דאמר שם פלוגתא דרבי ורשב"ג הנ"ל אמר ר' יודן בעי הי' צווח לפי תומו ע"ש ומבואר דכל ששייך להשביח מקחו אינו נאמן אף במסל"ת ואף כשהן בידו וראיתי למהרי"ט אלגזי פ"ג דבכורות בהך דאם בכרה אשתבוחי הוה קא משתבח הביא הך דתוס' והרא"ש והביא בשם מהראנ"ח ח"א סי' כ"ב שנתקשה בדברי התוס' והרא"ש שהוצרכו ללמוד מפירש"י הדין הנ"ל ורק לחד פירושא והלא תלמוד ערוך הוא דאין מסל"ת נאמן רק בעדות אשה והביא בשם מהרי"ט זלל"ה בתשובה סי' רכ"ו שנדחק ג"כ בכוונת התוס' ותמהני שנעלם מהם וממהרי"ט אלגזי שהמהרא"י בפסקיו סי' ק"ל הרגיש בזה אבל לפמ"ש א"ש ודו"ק. הן אמת דלפע"ד צ"ב דהיאך שייך במסל"ת לחוש שמא להשביח מקחו דא"כ אינו בגדר מסל"ת ואולי כל דיש לחוש שלהשביח מקחו אומר כן אף במסל"ת חיישינן שמא מערים ואומר מסל"ת והוא מתכוין להשביח מקחו שוב ראיתי שהדבר מבואר בהך דיבמות דכל שיש לחוש שאומר כן לאיים אינו נאמן אף שהוא מסל"ת וכמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' י"ז סי"ז והש"ס מביא ראיה מהך דלהשביח מקחו והיינו אף שהוא אומר מסל"ת כל דהוא נתכוין להשביח מקחו אינו נאמן וא"כ דברי התוס' והרא"ש מבוארים והמהרי"ט אלגזי שם כתב דיש לומר כיון דיש רוב דמתעברות ויולדות בזמנם אף דהוה רובא דתליא במעשה מ"מ י"ל דאינו רק חשש דרבנן ובדרבנן סמכינן אמסל"ת ולכך הוצרכו לחשש שמא להשביח מקחו אומר כן ואני תמה דא"כ מה מייתי ראי' מהך דאומר של ערלה דלהשביח מקחו אומרו הא שאני התם דאומר נגד הרוב וכמ"ש רש"י ביבמות שם ולכך אינו נאמן משא"כ היכא דאינו נגד הרוב נאמן במסל"ת אף דיש לחוש שמא אומר לאיים ואולי דמייתי ראיה דכל דיש לומר שמא להשביח מקחו אינו נאמן אף דהוא במסל"ת וא"כ גם בעדות אשה כל דיש לחוש שלהשביח מקחו אינו נאמן אף שהוא נגד חזקת חי הבא מכח רובא דעלמא ובזה יש לי לומר הא דמחלק בתוספתא בין אם אמר של ערלה הן דלכ"ע אינו נאמן ובין אם אמר מאיש פלוני ולא נודע מה נ"מ בין איש פלוני או סתם של ערלה ושל שביעית ולפמ"ש י"ל דבאמת כיון דנגד הרוב י"ל דאינו נאמן אבל אם אמר מאיש פלוני אינו רק כמברר המיעוט מתוך הרוב דבכה"ג ע"א נאמן כמ"ש הר"ן פ' האומר וא"כ בעכו"ם נחלקו רבי ורשב"ג בזה ודו"ק ולפ"ז אין ראי' כלל מהתוספתא והדבר ברור דבמשביח מקחו אינו נאמן וכן נראה שהבין רבינו ירוחם והש"ע בסי' רצ"ד שהעתיקו סתם דאפילו אמר מאיש פלוני אינו נאמן והיינו משום דזה דוקא בישראל שייך לומר דמברר המיעוט מתוך הרוב אבל בגוי ל"ש תורת נאמנות כלל כמ"ש הרשב"א בסי' קי"ח דדוקא כשהי' שלו והי' בידו שלא למוכרן או מקלי קלי להו אבל מתורת עדות אין עדות לעכו"ם כלל וכמ"ש ודו"ק ומן האמור הן נסתר מחמתו כל בנין מעלתו שכתב כיון דכל שבידו נאמן א"כ כאן שהשאיר האווזות בידו והי' בידו להטריף האווזות באופן שיהיה יכול למכרם לעכו"ם ולא לישראל שוב נאמן העכו"ם לשל השיטות בסי' קכ"ז היאך מקרי בידו אם מתורת מיגו או בלא מיגו כל שבידו נאמן ואני תמה היאך שייך בעכו"ם ענין בידו דהא לא אמרו רק גבי ישראל דנתנו לו נאמנות והוה כבעלים או בשביל המיגו נאמן אבל בעכו"ם לא האמינוהו רק כשהיה שלו ממש והיינו טרם שמכר אותם דהיה בידו שלא למוכרם כלל או למקלי קלי והוא נאמן על שלו אבל לא מתורת עדות כלל אבל כל שיצא מתחת ידו דהיינו שכבר מכרו ל"ש ענין נאמנות בזה ואטו דין שומרים לעכו"ם כמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ש"א דעכו"ם אינו בר שמירה רק שקבל האחריות אבל לא מקרי בעלים כלל כמ"ש בצ"ץ סי' ל"א דמצד אחריות לא מקרי בעלים ומכ"ש כאן ומ"ש מע"ל דכאן הוה רק גילוי מלתא ומדמה להך דמהר"ם מלובלין המובא בסי' מ"ח בט"ז ונה"כ ופר"ח שם לא דמי כלל דשם בשעה שהוא עוסק בפרש היה מוצא המסמר הו"ל גילוי מלתא בעלמא ורגלים לדבר מקרי וגם שם אינו מתורת נאמנות העכו"ם רק מכח גילוי מלתא ורגלים לדבר כמ"ש בנקה"כ בהדיא אבל כאן מה שנמצא באווזא אחת קרוע אלמלא דברי העכו"ם לא היה לנו ספק כלל רק ע"י העכו"ם והעכו"ם אינו נאמן. שוב ראיתי בט"ז שם ס"ק י"ט שכתב בהדיא דאפילו בישראל גדול אינו נאמן רק כשהוא בידו ובפעם ראשון אז יש לישראל נאמנות אבל עכו"ם לא נכנס לגדר הזה כלל ע"ש הנה מבואר דבעכו"ם ל"ש הך בידו כלל והנקה"כ לא חלק ע"ז כלל הנה הרי שלך לפניך דמבואר בהדיא בט"ז ונקה"כ דל"ש להאמין להעכו"ם מטעם בידו כזה רק בשעת המכירה הוא דנאמן וכמ"ש ומהתימה על מעלתו שהיה לפניו דברי הט"ז והנקה"כ הנ"ל ולא הרגיש כלל וא"ל דכאן דיש ספק אם העכו"ם קנה בכסף או במשיכה א"כ הוא ספק אולי לא קנה אותם כלל ונאמן העכו"ם אבל ז"א דכל שהי' קנין סתומתא וגם העכו"ם חושב שכבר מכרם ל"ש להאמינו כלל והוה כמו שיצאו מתחת ידו באופן דהדבר ברור דאינו נאמן והדבר ברור דהאווזות כשרות כלם וע"כ לא הארכתי בשאר ספיקות שנסתפק מע"ל דהחדר קטן וכדומה שכאן אין להאמין כלל ולא נכנס בגדר ספק דרוסה כלל כנלפע"ד ועי' ט"ז סי' שט"ז לענין בכור והמהרי"ט אלגזי לא ראה דברי הט"ז שם והנה דברי הר"ם מרוטנבורק במה שמחלק בין כשהן בידו או שאינן בידו ומעיד על פירות חבירו כל שהן מוחזקין בהיתר לא הבינותי דכל להוציא מחזקת היתר אף עד א' ישראל אינו נאמן כמבואר סי' קכ"ז ואולי כוונת המהר"ם כשמברר המיעוט מתוך הרוב שאומר של פלוני הן אינו נאמן העכו"ם ובישראל כה"ג נאמן כשמברר המיעוט מתוך הרוב כמ"ש הר"ן אבל עכו"ם שאין לו תורת נאמנות אז אינו נאמן וכמ"ש למעלה לפרש דברי התוספתא מה שנחלקו רבי ורשב"ג ובזה אפשר לומר דרבי ורשב"ג נחלקו רק כשמשביח מקחו רק שמוסיף ואומר של פלוני הן דאז יש סברא לומר כיון שמברר מיעוט מתוך הרוב נאמן אבל כשאינו משביח מקחו אז אף רשב"ג מודה דכל שהן בידו ואינו משביח מקחו נאמן העכו"ם ואולי כן פירש הררי"ו התוספתא הלז ולכך סתם וכתב דאפילו אמר של פלוני הם אינו נאמן והיינו כשמשביח מקחו ועט"ז שם ולכך אף רבי מודה דאינו נאמן וכמ"ש למעלה ובזה מיושב היטב מה שהקשיתי איך מדמה הש"ס ביבמות עדות אשה להך דאומר של ערלה הן דהרי בערלה הוא מעיד נגד הרוב וכמ"ש רש"י ולכך אינו נאמן דאף בישראל אינו נאמן העד משא"כ כאן דאומר שהרג לאותו פלוני דאף שיש לזה חזקת חי הבא מכח רובא דרובן חיים וקיימים וגם חזקת א"א מ"מ הרי הוא מברר המיעוט מתוך הרוב והוא קושיא נפלאה ולפמ"ש א"ש דע"כ לא שייך מברר מיעוט מתוך הרוב רק בישראל דיש לו נאמנות שייך לחלק בין מברר מיעוט מתוך הרוב או לא אבל עכו"ם דאינו נאמן רק במסל"ת וכל שיש לחוש שאומר להשביח מקחו חיישינן שאומר כמערים כן ושוב אינו נאמן העכו"ם כמ"ש ודו"ק. ודברי הש"ך והתב"ש שהנחתי בצע"ג לעיל ראיתי אח"כ שכפי הנראה גרם להם הקיצור שמביא הרא"ש והמרדכי מ"ק סי' תתכ"ד והגמי"י פ"ז מאבילות הך תוספתא וחשבו שרבי ורשב"ג נחלקו על הרישא והיינו אף כשמשביח מקחו נאמן לרבי להחמיר אבל באמת מלבד דבתוספתא ובירושלמי מבואר בהדיא דרבי ורשב"ג נחלקו בסיפא וכן הבין רבינו ירוחם שאל"כ מאין לקח דאפילו אומר משל פלוני אינו נאמן וכמ"ש למעלה אף גם דמש"ס דילן מבואר כן דאל"כ היה לו להביא סיום דהתוספתא דנחלקו רבי ורשב"ג והיה לומר דרבי ורשב"ג לא נחלקו רק להחמיר ולא להקל וע"כ דגם רבי מודה כל ששייך להשביח מקחו ומצאתי ברא"ש פ"ק דקידושין אות ס"ב שהביא דברי התוספתא כמ"ש לפנינו ובנ"ד כבר בארתי דל"ש בידו ועיין בת"ח כלל ל"ב דין ט' ובמנחת יעקב כלל נ"ט ס"ק ד' ועיין ביו"ד סי' שצ"ג ס"ק א' מ"ש בשם רש"ל וצ"ע דלמה לא הזכיר הט"ז שהן הן דברי האבי עזרי והמהר"ם מרונטבורק שהביאו הרא"ש והמרדכי והגמי"י הנ"ל ורמזם הב"י שם וגם יש ליישב דברי רש"ל שמביא הט"ז בסי' קכ"ב ותמה עליו ולפמ"ש הרש"ל הפלוגתא הנ"ל יש ליישב ודו"ק.