שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ש׳ (ב׳)

והנה אחד השיב לי על מ"ש דכאן בדרוסה מוקמינן בחזקת איסור כמ"ש התוס' ביבמות דף למ"ד וע"ז כתב דאין הכוונה בתוס' דמוקמינן על חזקת איסור רק דלא מקרי חזקת היתר כיון שנולד הריעותא מחיים ושכיח לאיסור ולא ידעתי כוונתו דאם כוונת התוס' דאינו ספק השקול ולא מקרי ספק מ"מ הו"ל לאוקמא על חזקת היתר ואף באינו ספק השקול כל דאינו ודאי איסור מוקמינן בחזקת היתר וגם מה מועיל מה שנולד רעותא מחיים לענין חזקת היתר דסוף סוף כעת יש לו חזקת היתר וע"כ דהו"ל חזקת איסור דאנו דנין על שעה שנולד הספק ואז היה לו חזקת איסור ושפיר מחזיקין מאיסור לאיסור והא דהוצרכו התוס' לחדש משום דדריסה שכיח טפי היינו משום דאם היה ספק השקול לא מחזיקין מאיסור לאיסור אבל כיון דכעת נוטה יותר לאיסור ולא הוה ספק השקול ורק משום חזקת היתר אנו דנין בזה יש לנו לדון על שעה שנולד הספק דאז היה לו חזקת איסור ואף דעל דריסה לא היה לו חזקת איסור מ"מ מצרפין חזקת איסור של אינו זבוח או אבמה"ח ונתבטל חזקת היתר דיש רוב לאיסור עם חזקה ורוב לאיסור עם חזקת איסור עדיף מחזקת היתר ומיעוט היתר דרוב וחזקה עדיף כנלפע"ד. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הכו"פ סי' נ' לשיטת התוס' דכל דההיתר ל"ש ל"ש לאוקמא אחזקת היתר דהרי מ"ע ל"ש ואפ"ה מועיל חזקת הגוף ומוציאין ממון וכן במומין ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת אף דל"ש מ"מ כל דאינו ודאי מוקמינן על חזקת הגוף משום דחזקה עדיף אף דנוטה יותר לאיסור ואף דהוה כעין רוב מ"מ חזקה קמייתא להיתר מצטרף עם המיעוט ואיתרע לה הרוב לאיסור ונשאר הספק והחזקה קמייתא לא אתרע דהא באמת החזקת היתר נתברר רק דעכשיו איתרע משא"כ כשיש חזקת איסור א"כ הוה חזקת איסור עם הרוב לאיסור ועדיף יותר מחזקת היתר עם המיעוט ובזה בטל ג"כ מ"ש דכל דלא נודע האיסור לבעלים רק אחר השחיטה וגם כשנודע אפשר לתלות דלא נולד ריעותא מחיים דכיון שלא ניכר הריעותא או רושם בגופו מחיים א"כ אף שנודע אח"כ ל"מ אתיליד ריעותא מחיים ולפמ"ש אין לומר כן דהא עכ"פ היה לו חזקת איסור ומה בכך שלא נולד הריעותא רק אח"כ מ"מ הא היה לו חזקת איסור גם מ"ש בשם לבושי שרד בהלכות תערובות דאף דנודע האיסור לאחר כל שלא נודע לבעלים לא מקרי נודע לא נהירא לי אך מפני שאין ספרו תח"י לא אוכל להתווכח עמו ומה שרצה להקל עפ"י דברי הפ"מ בשפ"ד סי' נ"ז ס"ק כ"ח שכתב דהרוב בודאי לא נדרסו ומזה רצה להוציא דכל שאין לפנינו דורס בודאי תלינן בתר רוב וא"כ גם כאן כיון שחתולים שלנו בני תרבות רק שכעת ראינו שרדף והכה ויצא מגדר הרוב בכ"ז נוכל לתלות שתיכף כאשר הכה ורדף אחד חזר לתרבותו כמו שור שנגח פ"א דאמרינן דחזר לתרבותו וה"ה כאן וא"כ שוב יש רוב נגדו ועכ"פ יש ס"ס ספק שמא אינו זה שהכה ורדף ואת"ל זה הא כל דרוסה אינו רק ספק ואם היינו בקיאין בבדיקה היה יכול להיות דכשר כמבואר סי' נ"ז וא"כ אף דהוה ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות מ"מ כל שלא נודע רק לאחר שהי' הספיקות ביחד נוכל להכשיר כמבואר סי' ק"י והנה אף כי הוטב בעיני הדרך הלז מ"מ כיון דעד העיד על שתי עופות לבינים ולא הי' יותר א"כ בחד בחד אקבע אסורא ושניהם אסורים ול"ש כאן ס"ס והדבר צריך ביאור לבאר דברי או"ה שהאריך הש"ך בסי' ק"י ואם כן קשה להקל ועכ"פ על הכלים שאב"י כ"כ למעלה שהם כשרים ונוכל לצרף סברתו בזה ודו"ק. ומה שכתב על תענית חלום בשבת אחרי דתענית בשבת אסור ולהרמב"ם כפי הנראה הוא מה"ת מדכתב דאין שבועה חל וא"כ על מה סמכו להתענות בשבת אחרי שאין אנו בקיאין כעת בפתרון חלומות והנה מ"ש דעונ' לא מקרי רק לילה ויום כמו יוה"כ הנה לדבריו יצטרך שיהיה עינוי בכל ה' עינוים כמו ביום הכיפורים שהיא מה"ת להרבה פוסקים כמבואר באו"ח סימן תרי"א וז"א וגם אם מתענה ביום לבד הוה תענית דאסור ומבטל מצות עונג שבת אך ההיתר הוא משום שנפשו עגומה והתענית לו לעונג כמ"ש מע"ל וז"פ.