שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ל׳ (ב׳)

מכתבו הגיעני ואת אשר דרש דרש לחוות דעתי בדבר הפס"ד אשר יצא מאת הרבנים הדיינים דק' בוברקא בעסק הטו"ת שיש לר' נח זאלף ויורשי אחיו המנוח מוה' משה זאלף ואיש ריבם הנגיד מוה' משה לאטרינגער בעסק המו"מ שר' משה הנ"ל עסק בכפר סשאק עם האדון והם טענו שכמה שנים הם ואביהם עסקו עם האדון הנ"ל ולא עבר זר בתוכם לעסוק עם האדון וכעת רוצה רמ"ל הנ"ל לירד לחיותם ופסקו הב"ד שחזקת מערופיא הוא שלהם ואין לר"מ לאטרינגער רשות לעסוק עם האדון בשום מו"מ הן ע"י עצמו או ע"י גירי דילי' הן לקנות או למכור וכמו שראיתי בפס"ד המועתק מי"א תמוז וע"ז חתום הדיינים מוהר"פ ורי"פ ורא"ד וע"ז הוסיפו עוד הרבנים הדיינים ועוד הרבה אנשים ובאו על החתום וחתו"ם וחתמו ראשיהם זה כמה שנים שרצה אחד להשיג גבולם שגבלו אבותם והאחים העריכו טענתם לפני גדולי הדור וגערו בו בנזיפה ושמע לקולם וחזר הדבר ליושנה ועתה קם ר' משה לאטרינגער ורצה להשיג גבולם אמנם גם הוא אמר שאם יהי' עפ"י דין או עכ"פ לפנים משורת הדין שאסור להשיג גבולם לא יקרב לזה והאלמנה והיורשים נתרצו להטיל הדבר עלי כאשר אגזור אומר כן יקום וגם מעלתו שחר מפני להגיד חוות דעתי הקלושה והנה לא ידעתי מה זה שאלה הדברים ברורים שבמקומות שמחזיקים המערופיא ודנין דין מערופיא שאסור להשיג גבולם וכבר האריך הרחיב הדיבור בשו"ת משאת בנימן סי' כ"ז שכל שדנין דין מערופיא שאסור להשיג גבולם כיון שטרחו עד שהשיגו אותו דבר הו"ל גזל למי שירצה להשיג גבולם וגם יש בזה מדין שיורד לתוך אומנותו של חברו ע"ש באורך והנה אמרו בסנהדרין דף פ' ובמכות דף כ"ב ואת אשת רעהו לא טמא זה היורד לתוך אומנתו של חברו ואל אשת נדה לא יקרב שלא אכל מקופה של צדקה ולכאורה הדרשות רחוקות מאד ולא נודע מה שייך זה לזה וביארתי בזה עפ"י מה דמבואר בחו"מ סי' רל"ז סעי' א' בהג"ה דאף לסברא הראשונה דוקא בעני אבל בעשיר לא והנה ל"מ לפי פירוש הע"ש שם דקאי על דבר הפקר ומציאה דלא נקרא רשע דווקא בעני שבא להוציא אבל עשיר נקרא רשע ע"ש א"כ גם כאן הכוונה כיון דדריש ואת אשת רעהו לא טמא זה שלא ירד לאומנות חבירו ולכך דריש ואל אשת נדה לא יקרב שלא נהנה מקופה של צדקה דאז הוה עני ולא הי' מקרי רשע בדבר הפקר ומציאה אמנם גם לפירוש הסמ"ע שם כל דזה המוחזק בה הוא עני וזה האחר אינו עני אסור לכ"ע ומכ"ש בדבר שכבר החזיק בו וז"ש שלא ירד לאומנות חבירו והיינו שכבר התחיל ועסק באומנתו וא"כ בנ"ד דזה המנוח מוה' משה ז"ל כבר עסק כמה שנים וגם אחיו מוה' נח עסק כמה שנים וכעת נסע רנ"ח לאה"ק והניח בניו אחריו שרוצים לעסוק בה וגם האלמנה של ר"מ ובני' רוצים לעסוק כבראשונה ובן ר' משה בעוד בחיים חיותו של אביו כבר התחיל להתעסק בזה פשיטא ופשיטא דאסור מצד הדין להשיג גבולם וגדולה מזו מצאתי בשו"ת מהרש"ך הובא בכנה"ג בחו"מ סי' ק"מ בהגהת הטור אות קס"ט דאחים שירשו חזקת בית מאביהם ולא חלקו וקצתם עקרו דירתם מהעיר ונשאר האח האחד בבתים אפשר שלא אבדו אחרים חזקתן ע"ש ומכ"ש אותן שרוצים להתעסק וגם הי' כבר בעסק דפשיטא דהדין עמהם ומה גם בנ"ד שיש להם דין מערופיא גמור ואיסור גמור יש להשיג גבולם ולהיות כי הדברים פשוטים ע"כ דברי מעטים כ"ז כתבתי על הדין ועל האמת ועל השלום אחר שכתבתי כ"ז אמרתי בלבי דלפענ"ד נראה דלפי מה דמבואר בש"ע או"ח סי' תר"ג דספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית כי יותר מתחרט כשיודע שעשה עבירה משא"י ע"ש ומקורו בתהר"י ריש ברכות ולפ"ז בהפקר ומציאה דדעת ר"ת דלא נקרא רשע א"כ לשטת החולקים דס"ל דאף בכה"ג נקרא רשע אז צריך יותר תשובה כי בזה יוכל להיות מוריא היתירא כי הוא הפקר ומציאה ואינו גוזל כ"כ כמו שלוקח דבר שהיא של חבירו בבירור ובזה נלפע"ד דבר נחמד במ"ש בסנהדרין שם ואת אשת רעהו לא טמא זה היורד לאומנתו של חברו שלא ברשות ואל אשת נדה לא יקרב זה שלא נהנה מקופה של צדקה ולכאורה תמוה דמה ענינו לאשת נדה לא יקרב דבשלמא את אשת רעהו לא טמא שפיר דרשו זה היורד לאומנות חבירו שכשם שאשת רעהו האיסור בשביל שהיא אשת חבירו כמו כן ביורד לאומנות חבירו הוא ג"כ אסור לפי שגוזל חבירו אבל מה ענין אשת נדה לא יקרב לנהנה מקופה של צדקה. אמנם נראה דהנה כבר דרשו באבות דר' נתן פ"ב איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וכו' ת"ל לא תקרב ועיין מדרש רבה פ' נשא שמבואר גם כן דלא תקרב הוא סייג והיינו דגם התורה עשתה סייג לדבריה כדאמרו גבי נזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב ועיין במדרש שם שמבואר דגם בנזיר מה שנאסר בחרצנים הוא בשביל סייג שלא יבא לשתות יין ועיין בספר יבין שמועה להרשב"ץ שלמד מזה דגם ב"י שהזהירה תורה הוא מתורת סייג כדי שלא יבא לאכול ולפ"ז יפה דרשו דאת אשת רעהו לא טמא זה היורד לאומנות חבירו ששם לא צריך סייג כל כך שהכל יודעים שאשת רעהו אסור אבל אשתו נדה שיש לה היתר לאחר זמן אם כן יוכל לטעות אם יחבקנה שיבא לידי בעילה עשתה התורה סייג שלא יקרב כדדרשו באבות דר' נתן ובמדרש רבה ולפי זה יפה דרשו דקאי על נהנה מקופת צדקה על שהיא צדקה והיא הפקר לכל ענים אם כן מהנקל הדבר שירצה לקבל יותר מהמגיע לו על חלקו ויורה היתר ע"כ דרשו דלא יקרב ולא יהנה מקופה של צדקה דבזה יתרחק מגזל ודאי ולא ירד לאומנות חבירו שהוא גזל ודאי ומעתה נ"ל ברור דבזה צריך יותר תשובה וצריך להתרחק הרבה שבזה מהנקל להורות היתר הלא היא דבר מופקר לכל ואף שהו' ע"ד דרוש לא נמנעתי לכתבה כי כן נפל בדעתי בעת כותבי זאת עכ"פ לדינא פשיטא דאסור להשיג גבולם ועיין בשו"ת משאת בנימן סי' מ"ג מ"ש מדין מערופיא ובט"ז א"ח סי' תמ"ח ואף שבתשובה אחת דחיתי ראיית המ"ב אבל הדין דין אמת דשייך דין מערופיא גם בחמץ שמכר ומכ"ש כאן ודו"ק היטב.