שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רצ״ט (ב׳)

והנה אח"כ האיר ד' עיני ומצאתי דברי זקני הח"ץ ז"ל הוא ש"ס מפורש בערובין כ"ב ע"ב אילימא משום דמקיף סולמא דחריץ הו"ל מחיצה ממש ומי יגלה עפר מעיני הח"ץ והי' רואה הדבר מפורש מה שהוא יגע למצא ולא מצא ומ"ש רש"י שאסור לטלטולי מדרבנן הוא משום דלא גרע ממבוי שצריך תיקון מדרבנן עכ"פ מה"ת הו"ל מחיצה גמורה אח"כ ראיתי בריטב"א שם בהא דאמרו כ"ע נמי מקיף ים אוקיינוס כתב הריטב"א פירוש דכל שהוא עמוק יו"ד טפחים חשובה מחיצה כדאיתא בפ"ק דשבת ובכל דוכתא ע"ש הנה מבואר דחשוב מחיצה ובאמת מ"ש כדאיתא פ"ק דשבת זה ליתא וכבר כתב הח"ץ בעצמו דאין זה אופן התרת החריץ שעליו אנו דנין אבל מ"ש בכל דוכתי כוונתו לראיית הח"ץ אף שלפע"ד משם יש לדחות כדבר האמור ולכאורה רציתי לחתור היבשה דבאמת הש"ס דחה זאת ואולי הוא מהאי טעמא דל"ח מחיצה אמנם בריטב"א שם מבואר דה"ט דל"ח להתיר בשביל שהמחיצות מרוחקות והיא כדברי המ"א הנ"ל דבעינן שלא יהי' מרוחקות ויהי' רואה עצמו בתוך המחיצות כמ"ש הריטב"א וע' בת"א עכ"פ בנ"ד ודאי ל"מ מטעם שרחוקים השאנטצין מהבתים שוב ראיתי בשו"ת כנס"י סי' ב' ג' כתב בפשיטות דהחריץ מקרי מחיצה גמורה ולא כתב שום ראיה והוסיף עוד דא"ש והח"ץ האריכו בראיות למען הראות עשרם בבקיאות וחריפות אבל הדין פשוט דחריץ מקרי מחיצה ע"ש ואני בעניי לא ראיתי שום הכרע זולת בדברי רש"י שהבאתי.