שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רצ״ד

בכ"א תמוז שנה זו עודני בכפר הנ"ל נתחדש לי בדף פ' בעובדא דטורזינא ואמרתי לרשום כאן למשמרת הנה התוס' שם ד"ה אתו הקשו אמאי לא מייתי מדר"י דאמר בריש הדר משמיה דשמואל שכירו ולקיטו של עכו"ם נותן עירובו ודיו וכ"ש אשתו והוה מייתי מעכו"ם אעכו"ם והנה הט"ז סי' שפ"ב ס"ק י"ג רמז מדברי התוס' אלו ראיה שלא כהב"ח וכוונתו דלהב"ח אין כאן קושיא דשם רצה שמואל להורות דמערבת שלא מדעתו היינו אפילו בע"כ ושכירו ולקיטו אינו רק כשלא מיחה וע"כ דגם שכירו ולקיטו אפילו בע"כ ולכאורה תמוה על זקני הב"ח וגם על הט"ז דאדדייק מדברי התוס' הא היא מפורש בש"ס שם דהרי בדף ס"ג שם מבואר דלחמן בר ריסתק לא אוגר לאו ואפילו הכי אמר רבא דליזל ולקרב לחד ולשאל מני דוכתא ונינח בי' מידי דהו"ל כשכירו ולקיטו ושכירו ולקיטו נותן ערובו ודיו והרי שם כל שלא רצה לחמן להשכיר ואפ"ה הו"ל כשכירו ולקיטו אלמא דאף דמיחה אפ"ה מועיל ולא עוד אלא דהתם גרע טובא דהרי הישראל שמושיל דוכתא אינו שכירו ולקיטו ממש ואפ"ה אמר דמועיל וצ"ל דהב"ח לא אמר רק במוחה בפירוש היא דלא מועיל שכירו ולקיטו אבל באינו מוחה בפירוש אף דלא אוגר להו מועיל גם בשכירו ולקיטו שוב ראיתי שגם בטורזינא דאמרו בש"ס דלא אוגר להו וע"ז אמרו בש"ס דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו ושיטת הרמב"ם דאף אשתו לא יכולה לערב שלא מדעתו כל שמיחה בפירוש והוא מפרש הא דאסר הא דלא אסר היינו אם מיחה בפירוש זה מקרי אסר כמ"ש הכ"מ פ"ה מערובין ובב"י סי' שס"ז וא"כ צ"ל דלפי המסקנא מה דאמר דלא אוגר להו היינו לא רצה להשכיר אבל לא מיחה בפירוש ועיין ט"ז סי' שס"ז וא"כ ה"ה מהך דלחמן אין ראיה וכמ"ש ובזה ממילא מיושב קושית הט"ז על זקני הב"ח דבאמת שם דאמר לא אוגר להו אין הכוונה שמיחה דהרי אמר רק דלא אוגר להו וכן הוא מוכרח לשיטת הרמב"ם וא"כ ע"כ מ"ש הרשב"א דאשתו מערבת שלא מדעתו היינו אף בע"כ משמע לי' מהא דאמר שלא מדעתו דהיינו בע"כ וא"כ עכ"פ כל שלא מיחה בפירוש בודאי האשה יכולה להשכיר ושפיר הקשו התוס' דלמה מייתי מדשמואל ת"ל כיון דשכירו ולקיטו יכולין ליתן העירוב והיינו כל שלא מיחה ממילא בעובדא דטורזינא דלא מיחה הוה כ"ש וז"ב ולמה לי' להביא לענין הך שאילה דברי שמואל וז"ב והנה לכאורה יש להסתפק לשיטת הב"ח דבמיחה בפירוש ל"מ שכירו ולקיטו איך הדין אם לא הי' האיש בביתו ושכרו משכירו ולקיטו ואח"כ בא בעה"ב ומיחה אם אמרינן דהוה שכירות בטעות דאגלאי מלתא למפרע דאם הי' יודע מעיקרא לא הי' רוצה והי' מוחה בפירוש ול"מ מה ששכירו ולקיטו השכיר וכ"ש דאפשר לומר שאם הי' יודעים מזה השכירו ולקיטו שימחה לא הי' רוצים להשכיר כלל ולפ"ז אף אם נימא דגם במיחה מועיל השכרת השכירו ולקיטו היינו כשידעו שמיחה ואפ"ה השכירו אבל כשלא הי' אז בביתו י"ל דמש"ה השכירו שסברו שלא ימחה אבל אלו ידעו דמיחה בפירוש לא הי' משכירים וכאשר השקפתי בזה ראיתי דיש להביא ראיה מהא דאמרו דר"ל ותלמידי דר"ח אקלעו להאי פונדק ולא הוה שוכר וכתבו התוס' ד"ה דלא הוה שוכר וז"ל לא הי' שם אפילו אחד מב"ב דהא אמרינן לקמן דשוכר אפילו משכירו ולקיטו ואשתו נמי אם היתה שם היתה יכולה להשכיר כדמשמע לקמן גבי האי טורזינא והרי שם לא הי' השוכר בביתו ויש לחוש שמא יבא וימחה ואפ"ה לא חיישי לזה אלמא דאין לחוש וב"ב שוים לשכירו ולקיטו ועיין ב"ח ומ"א סי' שס"ז ס"ק ב' וע"כ דל"ח מיהו יש לדחות דבאמת כל שבא ומיחה אפשר שבטל השכירות אבל מ"מ אין לחוש שמא יבא וימחה דאינו רק ספק דרבנן דכל העירוב אינו רק מדרבנן מיהו י"ל דשם הי' השכירות בשבת עצמו ועיין תוס' שם דף ס"ו ד"ה יפה והש"ס שם מקשה דר"י אמר דשוכר מבע"י וא"כ הרי בשעה שקידש היום אתחזיק כאן האיסור ואף בדרבנן חיישינן שמא יבא וימחה כיון דאתחזיק אסורא דרבנן ונפלנו ברבוותא אי באיסור דרבנן ואתחזיק איסור אי אזלינן להחמיר ועיין כו"פ סי' ס"ט ובלא"ה י"ל דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה וכאן אנו עושין ספק דרבנן לכתחלה דהא היתה השכרה בשבת ויש ספק שמא יבא וימחה שוב ראיתי דכ"ז אינו דהך מעשה דלא הוה שוכר אפשר דהי' מע"ש רק מעשה דאתי מרי דפונדק בשבתא שם היה המעשה בשבת ועכ"פ יהיה איך שיהי' לפע"ד בזה עמדתי על לשון התוס' שכתבו גם אשתו היתה יכולה להשכיר כדמשמע בהך עובדא דטורזינא ומשמע דאשתו גרוע משכירו ולקיטו והרי בהך דטורזינא הקשו התוס' בפשיטות דאשתו עדיף משכירו ולקיטו וכבר רמז לזה בהגהות הגאון מו"ה ר"ע אייגר ז"ל ע"ש ולפי מ"ש א"ש דבדף פ' דהיה כאן ולא מיחה בפירוש רק שלא רצה להשכיר שפיר כתבו התוס' דאשתו כ"ש משכירו ולקיטו אבל שם דלא הי' שוכר בביתו ויש לחוש שבא יבא וימחה א"כ אפשר דאשתו גרעה טפי דאשתו ודאי י"ל דלא היתה רוצה להשכיר ובעלה יקפיד עליה ובודאי הוה שכירות בטעות ולכך כתבו דאשהו נמי היתה יכולה להשכיר כדמשמע בעובדא דטורזינא והיינו דהתוס' לשיטתיה דאשתו יכולה לערב שלא מדעתו ואפילו במיחה בפירוש מכ"ש בזה שאינו רק ספק שמא ימחה בהאי מועיל ושם בדף פ' בכה"ג שלא מיחה הוה אשתו כ"ש ודו"ק היטב. ובזה מיושב קושית הגאון מוהר"ר ר"ע איגר ז"ל בדף פ' בתוספות ד"ה אתו שהקשו ל"ל הך דאשתו מערבת שלא מדעתו הא נלמד מהא דאמר שמואל בעצמו דשכירו ולקיטו מערבין והיינו אפי' בע"כ כדאמרו גבי לחמן בר ריסתק מכ"ש באשתו. והנה מה דפשיטא להגאון דשכירו ולקיטו אפילו בע"כ מהך דלחמן במחכת"ה לא נזכר מדברי הב"ח והט"ז הנ"ל דדעת הב"ח דבמיחה בפירוש ל"מ משכירו ולקיטו וא"כ שפיר קמ"ל הך דשמואל דמערבת שלא מדעתו היינו אף במיחה בפירוש ואף לדעת הט"ז דשוה לאשתו היינו דוקא לבתר דשמענו משמואל דאמר אשתו מערבת שלא מדעתו והיינו אפילו בע"כ מזה שמעינן גם לשכירו ולקיטו אבל ממה דאמר בשכירו ולקיטו נותן ערובו אינו מוכח בע"כ ולחמן בר ריסתק שאני דלא מיחה בפירוש ואם כן שפיר קמ"ל שמואל אך אי קשיא הא קשיא לשיטת הרמב"ם דגם באשתו כל שמיחה בפירוש ל"מ א"כ מה קמ"ל שמואל דאשתו מערבת שלא מדעתו מיהו י"ל דשמואל לשיטתו דס"ל דבעירובי חצירות צריך לזכות וא"כ הא דאשתו א"י לזכות אותו דיד אשה כיד בעלה וע"ז קמ"ל דמיירי בדבר שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות ועיין נדרים דף פ"ח ושמואל לשטתו מיהו קשה לי טובא לשמואל דס"ל צריך לזכות אם כן היאך יתפרש דמערבת שלא מדעתו היינו כשמיחה בפירוש דאם כן אינו רוצה לזכות ואיך תזכה לו מיהו י"ל דבאמת הוא אסור רק דאחרים אינם נאסרים דהיא ערבה והוה רשות אחד אף שזה אינו רוצה א"י לאסור על אחרים ועכ"פ ממ"ש נתברר דברי זקני הב"ח שיותר מוסכמים הם שהרי בשכירו ולקיטו אמרו נותן עירובו ובאשתו אמרו מערבת שלא מדעתו א"כ מבואר השינוי כמ"ש ודו"ק ובלא"ה י"ל דהב"ח עשה כעין פשר כיון דלשטת הרמב"ם גם אשתו אינה מערבת בע"כ ניהו דאנן לא קי"ל אבל מ"מ י"ל דעכ"פ בשכירו ולקיטו קי"ל כשיטת הרמב"ם ודו"ק.