שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן כ״ט

לא' מהתלמידים הרבני המופלג החריף מוה' מענדיל נ"י מ"ש ליישב קו' התוס' בשבת דף ט"ו ע"ב גבי מי רגלים כנגד מי רגלי בהמה שכתב רש"י דאיכא ס"ס ספק שמא של אדם וספק שמא של בהמה ואת"ל דאדם שמא טהור הוא והקשה מהא דאמרו בנדה דף ל"ג דאס"ס לא שרפינן וע"ז כתב דלפמ"ש הה"מ הובא בט"ז או"ח סי' תל"ט דכל היכא דעקרו נתקנה על ספק גם ס"ס לא מועיל ולפ"ז בשלומא מי רגלים עיקרו נתקן על ספק שמא של אדם טהור ומ"מ אזלינן לחומרא אף בס"ס החמירו משא"כ בנדה שם לא נתקנה תחלתו על ספק כיון דרובן בועלי נדות הן כמ"ש התוס' שם רק הספק אם הטבילה עלתה לו ואף דספק אם בעל בקרוב מ"מ אין הספק על הבעילה רק אם בעל בקרוב זה לא מקרי נתקנה על ספק וכעין דאמרו בנדה דף ג' שויא תחלת טומאה סוף טומאה זהו ת"ד הנה כמה תשובות בדבר דכל שהוא ס"ס לא שורפין תרומה וקדשים ומטעם דהוה כמו רובא להיתר וא"כ מה בכך דנתקנה על הספק מ"מ לא החמירו רק מדרבנן אבל מה"ת מ"מ יש כאן שני צדדים להתיר ואיך נשרוף תרומה וקדשים ועוד במי רגלים עקרו יש ס"ס דלא ניכר אם הוא מי אדם או בהמה וא"כ נתקנה על ס"ס מתחלתו וקשה למה החמירו מתחלתו ושם מבואר שכנגד מי רגלי בהמה ועי' בתוס' שם דאדרבא מזה ניכר שאינו מי רגלי בהמה ועכ"פ לא ניכר להיפך וא"כ תחלתו הוה ס"ס וקשה על החכמים עצמם למה החמירו הן אמת דבלא"ה תמוה דלכאורה הוה כשם אונס חד הוא ומה נ"מ אם מי בהמה או אדם טהור הוא והוה כספק אחד ועוד דגם בכותי ע"ה ג"כ יש ס"ס דשמא בעל ברחוק ושמא השלימתו ירוק ומה בכך שכבר בעל מ"מ הספק על הטהרה הוה ס"ס ועכ"פ נתקנה על הספק מתחלתו אמנם מ"ש מעלתו לחלק אין לו ענין לדברי הה"מ וט"ז דשם עקרו מדרבנן ואין בו חשש דררא דאורייתא דהא מה"ת בביטול בעלמא סגי ורק מדרבנן החמירו לכך החמירו אף בס"ס משא"כ כאן דעקרו גזרו משום חשש דאורייתא כמו מי רגלים דהחשש משום צחצוחי זיבה רק דמה"ת לא חשו דאזלינן בתר רובא דעלמא דלא זיבה הן רק דמדרבנן חשו א"כ הוה כמו גבינות עכו"ם דכתב הש"ך בכללי ס"ס דעשו כספק תורה וכל דיש ס"ס לבד גוף הספק מותר וא"כ ג"כ כל שאסרו משום חשש תורה הי' מועיל ס"ס לבד מגוף הספק הראשון. הנה לכאורה הוטב בעיני הסברא אבל מצאתי סתירה לזה מדברי הכ"מ פי"א ממעשר ה"ז גבי הוליכן לטוחן כותי דהקשה הראב"ד דהו"ל ס"ס וכתב הכ"מ כיון דרוב ע"ה מעשרין הם ואפ"ה חיישי רבנן למיעוטא ה"ה לס"ס ע"ש הרי דשם משום חשש תורה גזרו רק דמה"ת אזלינן בתר רוב וכל דרבנן חיישי הוה חשש של תורה ואפ"ה חיישי גם לס"ס ה"ה בזה והסברא נכונה לפע"ד דס"ס אינו רק מטעם רוב וכמ"ש הרשב"א וכל דחשו למיעוטא גם לס"ס חיישי וא"כ ה"ה כאן כל דחשו למיעוטא גם ס"ס לא מועיל ואף שלש ספיקות ל"מ דמ"מ יש מיעוט וחז"ל חשו למיעוטא וגם בגוף דברי או"ה הנה אם נימא כפשטת הבנת דברי או"ה דכל שיש חשש איסור תורה נעשה כודאי איסור תורה יקשה לנו מכמה מקומות כמו באלמנת עיסה וספק ממזר דמותר בס"ס דחשו לספק איסור תורה ונעשה גופו של איסור וצ"ל כמ"ש האחרונים דכל שעשוהו כודאי איסור ואין כאן ספק כלל כמו גבינות של עכו"ם דאסרוהו בהחלט בזה שייך לומר דנעשה כודאי איסור אבל בדבר שאינו רק חשש שפיר מותר בס"ס ולפ"ז גם להיפך י"ל דע"כ לא מועיל ס"ס מלבד ספק הראשון רק בגבינות של עכו"ם דעשוהו כודאי איסור ולא עדיף מאיסור תורה דמועיל ס"ס אבל כל שלא אסרוהו כודאי רק דהוה ספק ועקרו נתקן בשביל ספק י"ל דגם הרבה ספיקות נאסר הואיל ועקרו על הספק ועי' תוס' ב"ב דף נ"ה לענין ספק טומאה ברה"י דר"א מכשיר בספק ביאה ורבנן אסרו ושם עשו כוודאי וא"כ שפיר יש לומר דבשלשה ספיקות יש להתיר ואפ"ה אנן קי"ל דגם בהרבה ספיקות אסור ובאמת דעת המבי"ט דאינו רק דרבנן וה"ט משום דמה"ת כל שנעשה ודאי איסור שוב יש להתיר בשלשה ספיקות ורק דחז"ל גזרו בזה ואין להאריך ובזה הן נסתר מחמתו כל מ"ש בענין כתמים ובסוגיא דאין חוששין ועמ"ש בשו"ת הנספחות לספר מפרשי הים בשו"ת להגאון מוהרמ"ס ז"ל בסוגיא דאין חוששין שם ומ"ש ראיה להרמב"ם דכל הספקות אינו רק דרבנן מהא דאמרו בנדה דף כ"ה דאמר דר"י חשש בספק איסור וקרא אסמכתא בעלמא איני רואה כל מאומה בידו ובודאי אינו רק חשש דרבנן ולא מה"ת ובפרט דלא הוחזקה עוברה ועיין שם דף כ"ט ומה שרציתי לומר דלהרמב"ם אף היכא דאיכא חזקה לאיסור ספיקא מה"ת להקל והבאתי ראיה מספק טומא' ברה"ר דטהור אף דאיכא חזקה לטומאה הנה דבר זה אמרתי דכל דאיכא חזקה ודאי אזלינן בתרא וחזקה היא כשמה חזקה וברה"ר ליכא חזקה לאיסור ואדרבא חזקה להתיר יש רק דכל דקינא לה ונסתרה ליכא חזקה להתיר אבל גם להיפך ליכא חזקה וכן מבואר בהדיא ריש נדה בתוס' שם ובתוס' סוטה דף כ"ח ובחולין דף ט' ועיין בפר"ח בכללי הספיקות מ"ש ליישב קושית השעה"מ בהלכות מקואות כלל ח' שהקשה על הסמ"ק דהוא ש"ס מפורש בפסחים גבי הך דספק וספק הוא וכתבת דעיקר חידושו של הסמ"ק הוא אף דכבר התחלתי בספק הכולל דאורייתא או דרבנן דהיינו שמא לא נמלח ואת"ל נמלח שמא לא הי' בהם שומן ה"א כיון דכבר התחלתי בזה הספק לא יועיל אח"כ לדרבנן אפ"ה מקילין אבל שם התחלנו בספק התורה אם עשה פעולתו ואח"כ ספק שמא עישרו זה מועיל אף לדרבנן הנה אף כי יש מקום קצת לחילוק הלז אבל אחר העיון אין בו ממש דאטו לאחר שהתחלנו בספק הכולל דאורייתא או דרבנן לא מועיל אח"כ לענין ספק דרבנן והרי מכל מקום הועיל דנעשה ספק ולמה לא יועיל אחר כך לעשות ספק דרבנן ואדרבא זה הספק יותר חשוב דהוה ליה ספק הכולל שאין כאן איסור לגמרי משא"כ ספק שמכל מקום אסור מדרבנן לא יש כאן ספק שמותר לגמרי וז"ב.