שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רפ״ט (ב׳)

ובזה מיושב קושית המג"א סי' רמ"ו דלשטת הג"א דלחומרא אמרינן שכירות קניא וא"כ אמאי הישראל מאכילה כ"ת והא לחומרא קני שכירות ולפמ"ש אין התחלה לקושיא דפשיטא דקנין כל דהו לא יפקיע מקנין הגמור שיש לכהן בה ולכך לא הקשו מרישא ובזה מיושב מה שהקשה במחנה לוי דאמאי כהן ששכר מישראל לא יאכילנה כ"ת הא ניהו דשכירות ל"ק מ"מ מדרבנן קני כמ"ש הב"ח ועש"ך חו"מ סי' שי"ג והרי כרשיני תרומה אינו רק דרבנן ובדרבנן מקרי קנין ולפמ"ש א"ש דבאמת גם אם שכירות קניא אינו רק קנין כל דהו וקנין כספו קרינן ביה וכל דמהתורה לא קני פשיטא דע"י קנין כל דהו דרבנן לא יאכיל בכ"ת אף שהיא דרבנן ומה שהקשה עוד לרבינו יקיר שכתב המרדכי בשמו דלכך לא יאכילנה כ"ת משום דהוה כאלו נתפטמה באיסור ואסורה לישראל א"כ ניהו דשכירות קניא מ"מ נתפטמה באיסור ואני תמה אם יצא מפיו דלדבריו אסור לישראל לקנות בהמת כהן כל שנתפטמה מתרומה וזה ודאי לא אמרה אדם דבעת שנתפטמה היתה היתר שהיתה של כהן ואחר שנתפטמה בשעה שקנאה הישראל למה לו במה שנתפטמה הישוב היתר לאחר שנתעכל במעיה לאסור ור"י שבמרדכי לא כתב רק אם שכירות ל"ק והקשה דאכתי תרומה מותרת בהנאה ולמה לא יתהנה הישראל וע"ז כתב דהוה כנתפטמה באיסור אבל אם שכירות קניא א"כ הוה כעת של הכהן מותרת ול"ש נתפטמה באיסור וז"ב כשמש ועיין חתם סופר סי' ס"ז מ"ש בזה ודבריו דחוקים עכ"פ יהיה איך שיהי' מתרומה אין ראיה לשביתת בהמתו וכל שנשאר קה"ג להישראל עדיין בהמתו קרינא בי' ואסור וצ"ב מ"ט דמאן דמתירין בקבל הנכרי אחריות יוקרא וזולא דניהו דהוה כצ"ב מ"מ עדיין בהמתו מקריא ול"ד לתרומה אך לפע"ד נראה מטעם אחר שרי דהרי בהפקיר על יום השבת לבד סגי כמבואר סי' רמ"ו רק דנחלקו אי סגי בהפקר בינו לב"ע אי צריך שלשה ולפ"ז כאן שהגוי קבל עליו אחריות דיוקרא וזולא אנן סהדי דהפקירה להנכרי על יום השבת דמה אכפת ליה הא קבל עליו אונסא דיוקרא וזולא וא"כ שוב מותר מתורת הפקר ובזה נלפע"ד גם מה שמתיר הריב"ש בישראל וגוי שיש להם שותפות בבהמות ושדה דאם התנו מתחלה בשעה שקנו השדה והבהמות שיטול הגוי השבת וישראל יום אחד כנגדו מותר דהוה כאלו הקנה אותו הישראל מתחלה לעכו"ם ביום השבת ושאלו התלמידים ני' דהא כל שאינו קנוי לגוי רק על השבת הו"ל קה"ג לשעה ולא מקרי רק ק"פ ואכתי עובר הישראל על שביתת בהמתו ולפמ"ש א"ש דאם התנה מתחלה הרי סלק זכותו בבהמתו ביום השבת לא גרע מאלו הפקיר בלב שלם את בהמתו ביום השבת ושרי וכאן ל"ש לומר דלא הוה הפקר שלם דז"א דהא הוה סילוק גמור דהרי הקנה לו מתחלה על יום השבת ובזה מבואר גם מ"ש הריב"ש אח"כ שיש להתיר שהגוי לא ימנע מעשות מלאכה בשבת והוא תמוה דמה מועיל הא מ"מ הישראל עובר על שביתת בהמתו ולפמ"ש י"ל דבאמת הישראל מפקיר על יום השבת ואף דהוה בינו לב"ע ואינו הפקר שלם אבל זה בדבר שהוא שלו לגמרי אמרינן בודאי אין אדם מפקיר דבר שלו באמת ובלב שלם אבל כאן שהגוי לא ימנע לעשות מלאכה וא"כ ב"כ וב"כ יעבוד בגוי בשבת א"כ למה לא יפקיר הישראל בשבת ולא יעבור על איסור וז"ב כשמש ובזה נראה שגם תקנת מהר"י בי רב שאם יעבוד הגוי בשבת יהי' באחריותו דלכאורה צ"ב ניהו דהוה גזלן וחייב באחריות אבל לא קנהו דגזלן אינו קונה ומה מועיל וכבר עמד בזה בשו"ת לחמי תודה הנ"ל ולפמ"ש א"ש דעכ"פ הישראל מפקירו על שבת דמה אכפת לי' דאף שהגוי עובד בהם הרי אינו נפסד בזה דהא הם באחריות הנכרי וז"ב וזה נראה טעמו של הריב"ש שכתב דאם התנה שיחזירנה קודם שבת יש לסמוך על הפקר והדבר צ"ב דמה שייך זה לזה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דהפקר אינו מועיל דלא הוה בלב שלם ולפ"ז כל שזה מתנה שיחזיר קודם השבת וכל שאינו מחזיר הו"ל גזלן וחייב באחריו' וא"כ אנן סהדי דמפקיר לו בלב שלם דמה אכפת ליה ובחידושי אמרתי בזה בהך דריב"ש דשם לא אכפת לן במה שאינו רק קה"ג לשעה דזה דוקא באם זה קונה מיד מי שהי' לו קה"ג דלכך מי שקונה רק קה"ג לשעה ל"ח רק ק"פ אבל כאן הגוי והישראל קנו בשותפות וא"כ כל שבתחלה התנו שיהי' להנכרי בשבת א"כ שוב גם לישראל לא היה בו קה"ג לגמרי רק לשעה וא"כ כל אחד בשעה שמשתמש בו הוה שלו לגמרי אף דאינו רק לזמן דגם הישראל הקונה אין לו רק קה"ג כזה וז"ב אמנם מ"ש בראשונה מחוור יותר ומעתה נעתיק עצמינו למ"ש בשו"ת פ"מ הנ"ל הנה מה שרצה תחלת לדמות מה ששם הבהמה בפסח לגוי למה שהכהן שם פרה מישראל דמותר להאכיל כ"ת הנה לפמ"ש תרומה שאני וכל שיש לו קנין כספו כל דהו סגי משא"כ בפסח דמ"מ הרי הפרה של ישראל ונתפטמה באיסור אמנם אח"כ הי' אוסר וכוון יפה ומה שמדמה לבכורה במקבל צ"ב מהעכו"ם דפטור מבכורה ואסיק רבא דהוולדות פטורים משום דיד נכרי באמצע אבל על האמהות דפטורים א"צ להטעם כלל וע"כ דל"מ קבלת אחריות שיהי' שלו ולפמ"ש א"ש דהדבר ברור דע"י קבלת אחריות לא נפקע קה"ג שיש להנכרי וה"ה כאן להיפך אך אני תמה על הפ"מ דברש"י ב"מ דף ע' ע"ב מבואר הדבר כמ"ש הפ"מ ע"ש ד"ה ולדות שכתב דאמהות פשיטא דפטורים שהרי הן עצמן של נכרי והנה לפע"ד נראה דבר חדש דמה שנחלקו הפוסקים אי מותר בקיבל הישראל האחריות לכאורה אף אם נימא דאחריות הוה קנין הא מ"מ לא הוה רק דבר הגורם לממון כדאמרו בפסחים דף ה' אלו מגניב ומתביד ברשותייכו קיימו והרי כתב בשו"ת צ"ץ סי' ל"א דדבר הגורם לממון לא היה רק כ"ז שאינו בעין אבל כל שהוא בעין אין שוה כלום ומקורו מרש"י פסחים שם והדברים עתיקים ולפ"ז מה מועיל אחריות הא מ"מ כ"ז שהוא בעין אינו ממון וצ"ל דבאמת גם בהיותו בעין מקרי דבר הגורם לממון וקבלת אחריות מקרי ממון והקצ"ח האריך בזה בסי' שפ"ו לדחות דברי הצ"ץ וגם אני בעניי הארכתי בזה ובאמת שלגבי בכורה לא קי"ל כן אף שזה מקבל אחריות מ"מ מקרי של הנכרי וא"כ מבואר דאחריות לא מקרי קנין כ"ז שהוא בעין וא"כ הפוסקים מחולקים בענין זה אי אחריות קרי קנין ממון כ"ז שהוא בעין ובזה מיושב היטב מה שתמה הפ"מ שם על הב"י בזה במ"ש שמדברי הריצב"א נראה כהמתירים וע"ז תמה דמה ענינו לזה דשם עכ"פ קבלם בתורת הלואה אף שאין רשות בידו להוציאם מ"מ הם של הנכרי אם יתן מעות אבל סתם אחריות מה מועיל וכן תמה בזה המלמ"ל בהלכות שבת פ"ו ובלחמי תודה שם האריך בזה ולפמ"ש א"ש דעכ"פ כל שאין רשות בידו למכרם א"כ הוה כקבלת אחריות רק אם לא יהי' בעין א"כ שוב לדעת האוסרים ל"מ דמ"מ כ"ז שהם בעין לא מקרי ממון ודו"ק היטב.