בשנת תרכ"ד ה' משפטים למדתי בירושלמי כתובות פ' שני בהא דאמרו וראשה פרוע פריך וחש לומר שמא בתולה מן הנשואין היא ז"א בתולה מן הנשואין אינה יוצאת וראשה פרוע וחש לומר שמא מוכ"ע היא וכו' אלא לא חשו על דבר שאינו מצוי וקשה טובא דהרי בירושלמי פ"א ה"א בוגרת אימתי נשאת בתולה מן הנשואין אימתי נשאת מוכ"ע כר"מ אימתי נשאת נשמעינה מן הדין אם יש עדים שיצאה בהינומא ולא אדכר רביעי ש"מ דלית רביעי כלום ופי' בפ"מ דאין רביעי ראי' דדלמא בוגרת או מוכ"ע הוא דנשאת ברביעי ואין לה טענת בתולים ולפ"ז קשה טובא דאם אתה אומר דאין מרביעי ראי' דשמא מוכ"ע הוא או בוגרת או בתולה מן הנשואין שוב גם אם יצאה וראשה פרוע אין ראי' דהרי יאמרו דמוכ"ע ל"ש ולא חשו ע"ז ושוב ראיה גם מהא דנשאת בד' וכן בתולה מן הנשואין אם אינה יוצאת וראשה פרוע מטעם דאין לה בתולים שוב לא תנשע ברביעי ג"כ וצע"ג.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רפ״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.