שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רפ״ד (ב׳)

מכתבו הגיעני עם ח"ת והנה חשתי ולא התמהמהתי לשית עין על דבריך והנה שאלת בהא דאמרו בחולין ע"ז הושיט ידי למעי בהמה ושחטו וכו' וע"ז הקשית דאמאי לא נפשטה מסוגיא מפורשת תמורה י"א ע"ב בעי מיני' אביי מר"י היא שלמים ולדה חולין ושחטה בפנים מהו וכו' מי הוה בעזרה או לא א"ל מי קרינא בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ופירש"י והכא מי קרינא בי' הכי הא א"י לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא וע"ז הקשה הרי יכול לשחוט במעי אמו והאריך בפלפול ולא ידעתי קושיתו הא מ"מ גוף הבהמה צריך לשחוט בעזרה וא"כ מאי יכול לעשות בהולד שהיא במעי אמו וכ"ז שהיא בבהמה מותר להכניסה אגב הבהמה והרי הוא כאחד מאבריה ומכ"ש למ"ד עובר ירך אמו דהוה כאבר מהבהמה ואף למ"ד לאו ירך אמו אבל מ"מ הוא מעייל גוף הבהמה ומה יכול לעשות בהולד ומע"ל הבין שההיתר הוא לפי דלא קרינן בי' וזבחת ובאמת עיקר ההיתר הוא כיון דגוף הבהמה צריך לשחוט בעזרה מה בכך שיש בה דבר דיכול לשחוט בחוץ מ"מ אינו מכניס דבר חולין לעזרה שהרי היא מכוסה בבהמה והרי קרינן ביה כל בבהמה תאכלו ואטו אם הבהמה תבלע דבר יהי' עובר על חולין בעזרה אתמהה וז"פ ומה שהקשה בהא דאמרו שם היא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ מהו א"ל מי קרינא בי' והביאום לד' דראוי לפתח אהל מועד בעינן וע"ז הקשה דהא כל הפיסול הוא בשביל שא"י להביא האם בעזרה וקשה הא יכול לשחוט הולד במעי אמו הנה תמה תמה אקרא דשבק פירש"י ומפרש טעם מלבו ורש"י פירש דהאי עובר לא חזי לקרבן עדיין וגם לפי דבריו הא א"י לשחוט הולד דאיך ישחטנו וצריך להכניס הבהמה לעזרה דאל"כ הא הולד קדוש וצריך לשחטו בעזרה ולא הבינותי דבריו גם במה שהאריך דבלא"ה א"י לשחטו בפנים דהא הוה מחוסר זמן יפה כתב דקודם שנולד ל"ש מחוסר זמן וגם לענין להקדיש דאסור מחוסר זמן ומ"מ קודם שנולד מצי מקדיש ועיין תוס' תמורה דף יו"ד ע"ב ד"ה ואזדא ודו"ק. מ"ש להסתפק מה שאירע מעשה בהיותו יושב על מדין באחד שמת והניח בע"ח ואלמנה והבע"ח מוקדם אמנם מיתומים קטנים אין גובין כ"א באחד משלשה דברים כמבואר סי' ק"ח וסי' ק"י אבל לכתובת אשה נפרעין משום חינא והנה כעת באים שניהם לגבות ואין בנכסים כ"א לפרוע לאחד מהם מי גובה אי נימא דבע"ח לא מצי גבי והאשה גבי או דלמא כאן בע"ח גובה אף בנכסי יתומים קטנים והטעם כיון דממנ"פ היתומים מוכרחים לפרוע אם לאשה או להבע"ח וא"כ אין כעת הנ"מ ליורשים רק הבע"ח או האלמנה ולגבי האלמנה מקיימין השטר של הבע"ח והוא קודם להאלמנה וכן יש להסתפק בבע"ח מוקדם ומאוחר והמאוחר מקויים והראשון אינו מקויים כיון דלגבי היורשים אינו נ"מ דב"כ וב"כ גבה או בע"ח זה או זה ולגבי הבע"ח יכולין לקיים השטר וכן בבע"ח ואלמנה בנכסים מועטים מי קודם וכתב שלא מצא הדין מפורש בפוסקים והנה באמת כי ספק מושכל הוא והנה חפשתי בספרים ולא מצאתי וראה זה מצאתי בכנה"ג בחו"מ סי' ק"י בהגהת הטור אות ב' שכתב בזה"ל אם אין תועלת ליתומים בהעדר קבלת עדות כגון שמכר אביהם קרקע אחת ואם המכר מכר תעמוד הקרקע ביד הלוקח ואם אינו מכר תטרוף אותה האלמנה בכתובתה מקבלים העדות אעפ"י שהם קטנים רשד"ם חלק אהע"ז סי' קמ"ט וחלק חו"מ סי' שע"ד הנה נזכר סברת מעלתו דכל שאין תועלת ליתומים בזה מקבלים עדות אף שהם קטנים והטעם נ"ל כיון דעיקר התקנה הי' בשביל היתומים וכל שאין ליתומים תועלת בזה שוב מקבלים אבל הכנה"ג סיים שמכמה שו"ת לא משמע כן ולהיות כי אין לי שום שו"ת שמזכיר הכנה"ג שמה ע"כ לא אוכל להכריע אמנם משמיא אנהירנהו לעיינין ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' ע"ט ושם נשאל במי שמת והניח יתומים קטנים ויש עליו שני בע"ח ושעבד להם מטלטלי אג"ק ולא נשאר אלא כדי חוב של אחד ושטר אחד מוקדם ואחד מאוחר אלא של המוקדם הגיע הזמ"פ בחיי' ולהמאוחר הוא בתוך זמנו והשיב כיון שלא קנה נכסים אחר שלוה מהאחרון א"כ נשתעבדו לזה הראשון שקדם שטרו ולא אמרו אין נפרעין מנכסי יתומים עד שיגדלו אלא לתועלת היתומים שמא יביא ראיה אבל לא להפסיד את המלוה אשר קדם שטרו ולזכות האחרון שלא נשתעבדו לו הכנסים הלכך רואים כמה הוא עולה חוב הראשון ומניחים אותן בב"ד והשאר נותנין להמאוחר ולכשיגדלו היתומים אם ימצאו ראי' נגד הבע"ח הראשון הב"ד יגבו להמאוחר ואם קדמו ב"ד והגבו לבעל חוב מאוחר מה שגבה לא גבה דהאידנא חזרה המטלטלין כדין הקרקעות ויש בהם דין קדימה ע"ש הנה זכה לכוין סברת הרדב"ז דכל שאין תועלת ליתומים ל"ש אין נפרעים מנכסי יתומים אלא שמ"ש הרדב"ז שמניחים ביד הב"ד היא תימה כיון דלגבי הבע"ח המאוחר ל"ח שמא פרע להראשון א"כ מהראוי לתנם לבע"ח ראשון ומצאתי בשערי משפט סי' ק"י שהקש' כן על הרדב"ז והעלה דבאמת מגבין אותו לו ולפע"ד סברת הרדב"ז כעין מה דאמרו בב"מ ק"י דאטרוחי ב"ד ב"פ לא מטרחינן ע"ש וכ"ה בחו"מ סי' שי"ז א"כ כיון דיוכל להיות שהיתומים ימצאו ראיה ע"כ לא מטרחינן להגבות להבע"ח הראשון ואח"כ לתתן להשני וגם במטלטלים יוכל להבריחים ודלמא לא יהיה אח"כ לבע"ח הראשון א"כ כתב שיניחם ביד הב"ד עכ"פ מבואר הדין שחפש ולא מצא שוב מצאתי בכנה"ג סי' ק"י אות י"א בהגהת הטור שהביא דברי הרשד"ם הנ"ל שהזכיר הכנה"ג שם אות ב' שהוא באלמנה שרצתה לגבות כתובתה ממתנה שנתן בעלה לראובן וראובן טען שתגבה מבית אחד שהניח המת בני חורין והאלמנה טוענת שכבר מכר בעלה בית זה בעדים וראובן טוען שיש יתומים קטנים ואין נזקיין לנכסי קטנים והשיב מהרשד"ם דאף דאין נזקקין לנכסי קטנים לכתובה נזקקים ותמה הכנה"ג דוקא שתפרע האשה מנכסי קטנים הוא דנזקקין אבל שיזקיקו ב"ד לקבל עדים אם המכירה מכירה שכדי שתגבה מן הלקוחות לא שמענו וע"ז רמז שכל התשובות שפלפלו בדין זה לא כתבו זה הטעם מכלל דלא ס"ל ולפמ"ש דברי המהרשד"ם נכונים דכל הטעם דאין נזקקים לנכסי יתומים קטנים הוא בשביל תועלת היתומי' וכאן אין תועלת להיתומים דאם לא נקבל העדות האלמנות תגבה אותה קרקע וא"כ למה לא נזקק וז"ב כשמש ברוך הפוקח עורים.