שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רע״ט

בשנת תרי"ז הגיעני תשובה מהרב מו' ישראל איצק אהרן לאנדסבורג אבד"ק גראסוורדיין במדינת הגר באשה אחת שזה ששה שנים נסע בעלה לקבל מאה חתומים להתיר לאיש שאשתו נשתטית וקול שמועה נתעורר פה כי הרגו אותו יען דרכו היה למסור גנבים למקום המשפט וע"ז פעמים רבות פעם אחר פעם באו מכתבים לראשי הקהלה כי הבנים יאמרו קדיש והיא תנשא כי בעלה נהרג ונקבר וגם להעגונה עצמה בא מכתב כזה והיא העלתה המכתב לפאליצייא וכלם יחדיו יראו להראות המכתב לפני ובחשאי ספרו לו ולא רצה לשמוע מפני חומר הדבר ועתה בא המכתב אלי בזה"ל לאמ"ו נ"י אין דעם דאס וויר גאנץ איבר צייגט זינד דאס ר' איצק וולירשטיין האט מאסין שטארבין ער האט וואלין מסרן אויף יהודים זא איזט ער ריכטיג גישטרבין פאלגליך דאס דיא זינדע ניכט גראסיר איזט געבעציאר נאך ריכט דאס אמ"ו דאס ווייב פאר ראפין אונד איהר קונד מאכין מיר העטין זיך זעלבסט פאר געשטעלט אבער אמ"ו ווייסט אין וואס פיהר איין וועלט מאן יעצט איז זא טראהן מיר זיך ניכט ווייטר אהין ווערדין מיר אייך דיא קונדערס יאהר צייט קונד מאכין וע"ז חתמו אברהם ווייס פישר משה וואלדמאן. והנה מע"ל האריך כיון דלא נתקיים העדות ולא ידענו מי החותם והכותב איך נוכל לסמוך ע"ז דכל הטעם דמקילין בכתב שאינו מקויים הוא משום דלא חציף אינש לזייף וכמ"ש הח"מ והב"ש סי"א וכאן ל"ש זאת דבשלמא כשידענו שמות החתומים רק שלא נודע אם המה חתמו שפיר יש לומר דלמא יתברר הדבר ולא יועיל לזיופו אבל כשהשמות לא נודע לנו א"כ לעולם לא יבא לידי בירור והנה באמת באהע"ז סי' מ"ב מבואר בס"ד דאם מצאו כתוב שטר פלוני קדש פלונית ועדים חתומים בו כ"ז שאין השטר מקויים אין לחוש לקידושין וי"ל דהטעם משום דל"ש לא חציף לזייף בכה"ג די"ל דבדה לו מעצמו שמות ובלא"ה י"ל דבאמת החזקה דלא חציף לזייף אין דבר ברור דיש אנשים דחשודים לזייף ורק דעפ"י הרוב אינם חצופים ולפ"ז לפמ"ש התוס' בשבועות דף מ"ו ד"ה וכפרא דל"ש לומר אחזוקי אנשי בגנבי לא מחזקינן דכמה גנבים איכא בעלמא וביאור הדברים דדוקא כשאנו דנים על פרטי שייך לומר דלא נחזיק בגנבי אבל כשאין אנו דנים על פרטים רק שאחד גנבו אבל לא נודע מי ומי הוא שפיר ש"ל דהא איכא גנבי בעולם וכן ביאר הש"ך בחו"מ סי' קל"ג ס"ק י"ג בהדיא יעו"ש ולפ"ז גם כאן צ"ל כל דמצאו כתוב יש לחוש שמא אחד מעלמא דחציף לזייף זייף וכתב כן שוב ראיתי בש"ך סי' מ"ו ס"ק ט' שכפי הנראה כוון לזה במ"ש דל"ש לומר דל"ח לזיוף כל דלא ידענו מי הבעל דבר ע"ש אמנם בכ"ז כתב דמצאו כתוב בשטר מת פלוני מקילין אף בזה משום עגונא וזה דלא כהב"ש סי' מ"ב ס"ק ט"ו שפירש כוונת הרמ"א בשטען אחד מהם מזויף ולא ראה דברי הש"ך שרמז שם ועכ"פ יהיה איך שיהיה בכה"ג בנ"ד דמשום עגונא הקלו אף באינו נודע מי ומי החתום אמנם מה שיש לעיין בזה הוא דהנה בהעדות שבא לפני מע"ל לא נזכר רק ר' איצק וולירשטיין ולא נזכר שם אביו ושם עירו וא"כ הרי מבואר בסעיף י"ח דבעינן שיזכור שם אביו ושם עירו ג"כ והב"ש ס"ק נ"ח כתב דבמ"ש מצאו כתוב בשטר מת פב"פ צ"ל דהזכיר שם העיר הן אמת דכאן נודע שם עירו ג"כ שהרי כתבו לאותו עיר כ"פ להודיע לבנים ולהאשה שיאמרו קדיש ותנשא וכאן כתוב ג"כ שיקרא להאשה שתנשא ואח"כ יודיעו להבנים היא"צ של אביהם א"כ מבואר שדנו ע"ז שהוא מעיר וורדיין ועוד נראה כיון דכתבו שהוא בחטאו מת שרצה למסור יהודים והרי נודע שזה האיש היה דרכו למסור גנבים למקום המשפט א"כ הרי נודע לנו שמאותו איש מדברים וא"כ הוה כשם משפחה ועדיף מינה דהרי לא נודע בכל הגליל איש שהיה דרכו למסור גנבים ושמו ר' איצק וולירשטיין וכל שיש אומדנות המוכיחות יש לסמוך אמאן דלא מצריך שם עירו כמבואר בסעיף ח"י בהג"ה וה"ה כאן להיפך דמזכירים שם עירו רק לא שם אביו והוה כמו אברהם פאר"ח דהוה סי' וה"ה בזה עוד יש לחוש בנ"ד כיון שיצא הקול שנהרג א"כ י"ל דגם עדים שמעידים שנהרג אפשר שמחמת אותו קול אומרים כן וכמבואר סי"א בהג"ה ועיין ב"ש שם ס"ק ל"א מיהו הט"ז כתב דבכה"ג ל"ח דדוקא ביצא הקול שנטבע יש לחוש שמא כמו שהקול יוצא שמת ע"י בדדמי דסמכו כשנטבע בודאי מת וה"ה בזה אבל כשיצא הקול שמת א"כ ממנ"פ כשמעידין שמת ל"ש דסמכו על הקול דהא אם הקול אמת שוב הדבר אמת ובב"ש הביאו ובבית מאיר כתב דלא מצא בת"ה לשון זה ולא הבינותי שבתה"ד סי' ר"מ כ"כ בהדיא כמ"ש הט"ז משמו ואף אם נימא דלא כט"ז והעד סמך כיון שנשמע הקול כן מסתמא מת אך כ"ז בע"א אבל בשני עדים דל"ש בדדמי כמבואר ס"נ בהג"ה דבשני עדים ל"צ וקברנו א"כ כאן שיש שני עדים ל"ש דסמכו על הקול ואף דהב"ש כתב ס"ק קנ"ג דבעי שני עדים כשרים מ"מ כאן שבאמת בשביל עגונא סמכינן דהם כשרים ולא חציפי לזיוף פשיטא דסמכינן גם בזה וע"כ נלפע"ד דנוכל להתיר האשה הזאת ובלבד שיסכים עוד גדול אחד ואין לחוש שיתכוין לקלקל האשה לבעלה מפני השנאה דל"ח רק בה' נשים ולא בשאר אנשים ונשים וגם בעכו"ם ל"ח שיתכוין לקלקל אם לא כשיגיע לו איזה תועלת ועיין ב"ש ס"ק ל"ח ובשו"ת ח"ץ סי' ל"ט ומכ"ש דלמה ישנאו ויקלקלו אותה בשביל שנאת הבעל.