שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רע״ד

בשנת תרט"ז ב' חקת נשאלתי בטריסקוויטץ מהרב מוה' שמעון ני' אבד"ק חירוב במה שחידש הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' דאם כתב שקבל עליו חרם בלשון עבר לא מועיל דהרי לא קבל וע"ז הקשה דהרי מבואר בחו"מ סי' קצ"א דאם כתב בשטר נתתי כסף השדה אף דלא נתן מועיל דנתתי משמע לשון הווה כמ"ש נתתי כסף השדה קח ממני וה"ה כאן משמע לשון הווה והגיד לי שהקשה כן להגאון מוהרש"ק ני' ונדחק בזה והרב הגאון מסאמביר ני' מוה' מאיר הירש הגיד לו שכן תמה בחתם סופר ולפום רהיטא השבתי דהנה הטעם מה דמשתמש בלשון הווה משום דבאמת שטרי דידן הם שטר ראי' ג"כ והנה הראי' הוא על העתידות לבא והנה בימים הבאים הלשון נתתי יצדק מאד דהוא עבר וא"כ משתמש תמיד בלשון הווה שהרי הוא מורה על הימים הבאים שכבר נתן וגם בלשון המקרא שאמר אברהם בדרך קנין והקנין צריך להיות בשטר ע"כ אמר בלשון הזה שמשמש הווה ועתיד ועבר וע"כ אמר לשון נתתי ובין אם כותבין שטר והדר יהבי כספא או להיפך צריכין לכתוב בשטר נתתי משא"כ בחרם דא"צ שיהי' נכתב לראי' וא"כ הי' לו לכתוב אקבל עלי בחרם ומדכתב לשון עבר אמרינן דהי' הודאתו בשקר ול"מ וז"ב לפע"ד.