שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רע״ג (ב׳)

והנה במה שהארכתי למעלה בדרשב"ג ורבי הנה בשנת תרט"ז בש"ק פ' במדבר עיינתי בסוגיא דסנהדרין דף פ"א ע"ב במלקות מוחזקות וע"ש ברש"י ותוס' והנה הרב החריף מוה' מאיר ברא"ם ני' הקשה אותי דאחרי דקי"ל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן א"כ כיון שלקו שוב א"א להכניסו לכיפה ול"ש כלל כל הסוגיא שם דאינו חייב קטלא כלל והראיתי לו דברי המגיה במלמ"ל שכתב בי"ז מסנהדרין ה"ז ליישב קושית הלח"מ שם פי"ח ה"ב וכתב דמה דאמרו כל ח"כ שלקו היינו במי שחלל בשבת בזדון בלא עדים דנתחייב כרת ופטור ממלקות ובזה אם לקו נפטרו מידי כריתתן אבל בחמץ בפסח דנתחייב כרת ומלקות אף שלקו לא נפטרו מכריתתן ע"ש ולפ"ז בסנהדרין שם שפירש רש"י ח"כ לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות בזה לא נפטר מכרת לכ"ע וז"ב ומהתימה שהיו לו להרב המגיה להביא ראי' מזה אמנם גוף דברי הרב המגיה במלמ"ל הנ"ל תמוה לפע"ד דא"כ מה מקשו במכות כ"ג על רחב"ג מהך דאין בין יוה"כ והרי שם מיירי מדבר שנתחייב כרת ומלקות ובזה לא נפטר מידי כריתתן משא"כ רחב"ג מיירי במה שנתחייב כרת ופטור ממלקות והיא תימה גדולה להמעיין שם ואולי זה מה דאסיק הש"ס שם זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בידי שמים והיינו דזה לא נתחייב כלל מלקות וזה נתחייב מלקות אבל זה דחוק בלשון והנה במה דאמרו שם בדף י"ג דלר"ע בח"כ ל"ש קלב"ם לפע"ד עפ"י דברי הצל"ח בפסחים כ"ט ע"א א"ש א"ש בפשיטות דמה דמחייב לשמים ל"ש לומר קלב"ם דהב"ד לא מחייבי כלל אמנם יש לחלק דהיאך נוכל לחייב מלקות והא התורה חייבתו מיתה ולא צותה התורה לחייבו מלקות רק כשלא יכרת ואולי זה הסברא שאם עשה תשובה והיינו כיון שילקה אז בלי ספק יעשה תשובה ושוב לא יתחייב בשתים ונפטר מידי כריתתו וגם במה דאמרו שם שכרת ל"צ אזהרה לפע"ד פשוט דכל מה דצריך אזהרה דהתורה שפיר תוכל לחייבו שעיקר התראה היא כדי להבחין בין שוגג למזיד אבל כרת שהקב"ה מחייב והוא בוחן לבבות ויודע היטב אם שוגג אם מזיד הוא ודו"ק ועי' שטמ"ק כתובות ל"ה לענין ח"כ שלקו וצ"ע.