שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רע״ג

בשנת תרט"ז הי' אצלי הרב מו"ה יהושיע העשיל סלוצקר מבאלחיב ושאל אותי על מ"ש דכיון דהוא דבר מצוה יש להתיר אף שלא בפניהם שהרי הריב"ש כתב שאינו מועיל כל שהרבים אומרים שאינם רוצים להתיר אף לדבר מצוה וכן קבע הרמ"א להלכה וכאן הרי צווח שאינו רוצה להתיר ואני אומר שכאן ל"ש זאת שמלבד שדברי הריב"ש אינם מוסכמים כמ"ש הב"י שם וגם בלקט הקמח כתב שרבים חולקים על הריב"ש אף גם לפע"ד זהו כשהרבים אינם נוגעים בדבר ומ"מ אינם רוצים להתיר אבל כאן שהרב הוא השטן הוא המקלקל וכל כוונתו היו לטובת עצמו אמרינן דע"ז לא היו דעתם של השו"ב לתלות בדעתו כדי שיהיו מכשול רבים ומחלוקת ולא יתקפח פרנסתו ע"ז לא היו דעתם כלל ומלבד כל אלה זהו כשזה שנדר היו בפ"ע ואינו משועבד יכול לאלם נדרו אבל כאן שהם משועבדי להקהלה וכל שיש מחלוקת ומכשולות פשיטא דל"מ מה שנדרו ע"ד הרב כדי שיבא מכשול להקהל ויהיו מוכרחים להחזיק בהרב המקלקל פשיטא דלא מועיל וז"ב ודו"ק.