שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ו (ב׳)

הנה מקור הספק הוא דהנה בת"ח חידש כיון דכתיב כתבו לכם את השירה הזאת לא יקדיש אדם ס"ת שלו דאז לא יוכל לצאת בו דהא לא יהי' שלו ע"ש בפ"ב דסנהדרין דף כ"א ולפ"ז ה"ה כאן בשותפין דא"י דלא מקרי לכם אף בשותפות כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קל"ו דלכך האחים שקנו בתפיסת הבית אתרוג דאם א"י לאכלו דלא יצא משום דכתיב לכם ומשמע דבעי שיהיה כלו שלו וכ"כ התוס' בסוכה דף כ"ז ד"ה כל דלך משמע למעוטי שותפות וא"כ איך יהיה שייך כל האזרח בישראל ישבו בסוכות דמשמע שכשר בשותפות ומדמרבה שותפות ע"כ דלך לא ממעט שותפות וממילא גם שאול לא ממעט דחד דינא הוא דאם נתמעט שאול גם שותפות נתמעט ע"ש בחידושי מהרש"ל וא"כ מבואר דלך ממעט שותפות וה"ה לכם כמ"ש התוס' שם וא"כ כאן דכתיב כתבו לכם ממילא נתמעט שותפות ולכאורה רציתי לומר ליישב קושית התוס' דא"א לומר דשותפות ממועט ג"כ כמו שאול דהרי הרשב"א כתב הובא בב"י סי' תרנ"ח דדוקא באם לקחו האחים שלא ע"מ לצאת בו הוא דלא יצא אבל אם לקחו ע"מ לצאת א"כ ודאי יצאו בו דע"מ כן לקחוהו דידעו שאינו ראוי לחלק וע"מ כן לקחוהו שבשעה שכל אחד יצא בו יהי' שלו דומיא דשותפין שנדרו הנאה שמותרין בדריסת הרגל דאמרינן ברירה שבשעה שנכנס לתוך שלו הוא נכנס וה"ה כאן ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן כיון דא"א בשאול א"כ שוב יוצא בשותפות אם לקחוהו מתחלה ע"מ כן ולכך שפיר אמרה תורה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת והיינו אם לקחו מתחלה ע"מ כן דהו"ל כחצר שאין בו דין חלוקה וא"כ כל אחד נכנס בשלו ולפ"ז שוב אין ראוי לשאול וע"כ פירש"י דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות א"א להיות כ"א בשאלה דשותפות ל"ש בכל ישראל דלא מטי שו"פ לכל חד הן אמת דלכאורה קשה טובא היכא מועיל אם לקחוהו מתחלה ע"מ כן והו"ל כשותפין שנדרו הנאה זה מזה והא סוף סוף אין להם קנין הגוף בכל האתרוג כ"א קנין לשעה בשעה שמשתמש בו כל אחד והרי לא עדיף ממתנה ע"מ להחזיר דבעינן להרא"ש שיחזור ויקנהו לו דאל"כ לא מועיל כמ"ש הרא"ש והריטב"א וא"כ מה מועיל מה שקנהו ע"מ כן והרי הר"ן בנדרים דף כ"ט כתב דכל קנין שאינו רק לשעה ק"פ מקרי כדמוכח בסוף השולח גבי המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג וכוונתו דשם קרי ק"פ אף שגם הגוף נקנה לו הן אמת דלולי דמסתפינא הייתי אומר דאין ראי' מיובל דלעולם קנין הגוף לשעה מקרי קנין ושאני יובל דא"א לשנות בו וא"א לחפור בה בורות שיחין ומערות ואף דהקונה שדה לזמן קצוב בונה והורס כמו המוכר שדהו לעולם כמ"ש הרמב"ם פכ"ג ממכירה ה"ה ומבואר בירושלמי סוף השולח דביובל א"א לחפור דבעינן ושב לאחוזתו וליכא וכ"כ המלמ"ל פי"א משמיטה ויובל ה"א ע"ש וא"כ כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום רק בפירות לכך מקרי ק"פ לבד ובזה מיושב היטב הא דאמרו קרא מסייע ליה לר"ל קרא במספר שני תבואות ימכר לך ופירש"י דע"כ לא מכר לו רק התבואות וצ"ב דאכתי מנ"ל דהתורה לא אמרה רק שבמספר שני תבואות יחשוב לו וכפי ערך זה ינכה אבל לעולם דיש לו קה"ג ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כתיב אל תונו ונתקשה הרמב"ן דהא בקרקעות ל"ש דין אונאה ולפמ"ש א"ש דזה דוקא אם יש לו בגוף הקרקע אבל כאן שאין לו בגוף הקרקע רק בפירות לבד והתורה אמרה שרק מספר שני תבואות ימכר לך ובכה"ג אף בפירות הצריכים לקרקע לא הוה כקרקע ודו"ק עכ"פ דברי הר"ן צ"ע אברא דלפ"ז קשה מה פריך הש"ס לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד והא באמת כאן הוה קנין הגוף לשעה רק דא"י לשנות ולחפור בורות שיחין ומערות ולפ"ז כאן דבאמת האחין שחלקו פשיטא דיכול לשנות ולחפור בורות שיחין ומערות דל"ש כאן ושב לאחוזתו דאטו דבר ברור הוא שאינו שלו והרי כתב הרמב"ם בשמיטה פי"א ה"כ דחלקו ביובל לא תבטל חלוקתן מכמות שהיה והיינו דאחר היובל חוזר למי שהי' שלו וא"כ בכה"ג בודאי הו"ל קה"ג וא"כ מ"פ הש"ס וצ"ל דהש"ס לא סבר כן ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שהקשו כלם דנשאר קושית הש"ס היאך משכחת דמייתי ביכורים ולפמ"ש א"ש ודו"ק ובלא"ה י"ל דבאמת מהש"ס דילן מוכח דלא ס"ל כהך דירושלמי ותדע דהרי אמרו וצריכא דאי אתמר בהך קאמר ר"ל דכי קא נחית אדעתא דפירות קא נחית אבל בהך דאדעתא דגופא קא נחית אימא מודה לי' לר"י וקשה להירושלמי גם ביובל הו"ל אדעתא דפירי דהרי בגוף הקרקע אין לו שום קנין דאסור לחפור בו שיחין ומערות וע"כ דהש"ס ס"ל דגם ביובל מותר לשנות ואין דומה למוכר שדהו לפירות דאין לו שום קנין בגוף הקרקע וכמ"ש הרמב"ם פכ"ג ממכירה ושפיר כתב הר"ן דמש"ס מוכח דקנין הגוף לשעה מקרי ק"פ ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם הנ"ל דרמב"ם י"ל דס"ל דיובל חשוב קה"ג ואפ"ה לא מקרי רק ק"פ משום דבעינן ושב לאחוזתו ולכך באחין שחלקו ל"ש זאת אבל הש"ס שפיר מקשה לשיטתו דס"ל דביובל מותר לשנות ואפ"ה חשוב ק"פ א"כ גם באחין שחלקו הו"ל ק"פ עכ"פ דברי הר"ן מיושבים ומעתה הדרא קושיא לדוכתא כיון דאינו רק ק"פ א"כ היאך מועיל לענין לכם אמנם נראה בזה דהנה הקצה"ח שם תמה אי נימא דקה"ג לזמן לא מקרי רק ק"פ א"כ היאך קאמר הש"ס בב"ב דף קל"ו אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רבי ורשב"ג ואמרינן שם דכ"ע לענין מיפק נפיק ביה דאי לא נפיק למאי יהבי' ניהליה והרי זה ודאי דאינו עדיף מקה"ג לשעה דהרי אמר אחריך לפלוני ואפ"ה יצא. והנראה בזה דבר חדש דהנה המלמ"ל פ"ד ממלוה הי"ד הביא דברי המהרי"ט שכתב באם הקדיש הרווחים של המעות לעניים י"ל דתלוי בפלוגתא אי ק"פ כקה"ג דמי או לא ע"ש וכתב המלמ"ל דל"ד דשאני כל ק"פ דאין הק"פ רק לשעה כמו מוכר שדהו לפירות דאין אותן הפירות רק לשעה שבתשלום הזמן יחזירו הפירות לבעלים וכן בהכותב לבנו שאין לו הפירות רק בעודני חי ולאח"כ יחזירו הפירות לבנו אבל בכה"ג שלעולם הם הפירות להקדש והקרן להבעלים בכה"ג ק"פ כקה"ג דמי ולפ"ז נ"ל ברור דזה שייך בכל הפירות שאין להם רק לזמן ואם עבר הזמן אותם הפירות בעצמותם חוזרים אבל כאן באתרוג דהפירות היה מה שיוכל לצאת בו דלמכור ולאכול לא נתן לו וכמ"ש הרשב"ם שם וא"כ אותן הפירות שנתן לו שיוכל לצאת בו אותן הפירות א"א לחזור בו דלא מצי חזר דמה שיצא יצא וא"כ אותן הפירות א"א לחזור ולאחר מותו דא"צ לצאת בו שוב נפקעו הפירות וא"כ ע"כ דיצא וז"ש אי לא מפיק נפיק למאי יהבי' ניהלי' והיינו כיון דעיקר הפירות לענין לצאת בו ואם לא יהבי' לזה אין לו שום פירות א"כ ע"כ דיצא דאותן הפירות א"א לחזור בהם וז"ב מאוד ובזה מיושב מה דאמר דכ"ע נפיק ביה דאי לא למאי יהבי' ניהלי' והדבר יפלא דמה בכך דלא יהבי' ניהלי' ונימא דבאמת לא מועיל נתינתו דמ"מ הוה לי' רק ק"פ ולפמ"ש א"ש דכיון דפירות אלו אינו רק לענין שיצא בו וא"כ אותן הפירות לא נתן לו רק לזה וזה אינו חוזר דבשלמא אם הי' שם עוד שאר פירות דבכה"ג היו חוזר אח"כ כגון אם הי' יכול למכרו א"כ אין לו רק ק"פ אבל כיון שכל עיקר פירותיו לא היו רק לצאת בו וזה אינו חוזר ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דבאמת קשה אם נימא דלא תבטל חלוקתן א"כ הוה ק"פ לעולם ושוב הוה כקה"ג אמנם באמת צ"ל דכל הטעם דאינו חוזר הוא רק משום דאין ברירה היא רק ספק ולענין ממון לקולא כמ"ש הפ"י ולפ"ז זהו למ"ד דברירה הוא ספק ובדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא אבל לר' יוחנן דס"ל דהוא בין בדאורייתא בין בדרבנן א"כ אינו מטעם ספק ושוב אזלינן לחומרא אף בממון והו"ל ק"פ ושפיר פריך הש"ס לר"י לשטתי' ודו"ק ומעתה מיושב היטב הקושיא על הרשב"א דשם דקנו שניהם וא"כ יש להם ק"פ לעולם ובכה"ג פשיטא דהוה כקנין הגוף ומכ"ש דהוה קה"ג לשעה ויכול לצאת בו וז"ב אברא דבגוף הדבר שכתבתי ליישב פירש"י דאף דממועט שאול שותפות כשר מטעם שע"מ כן קנהו ולכאורה י"ל דבאמת אם לא נשתתפו בו רק לאכל בלבד א"כ א"א לומר דע"מ כן קנהו שיהי' שלו בעת שישתמש בו דהרי אין לו קנין בו רק לאכול ולא לכל התשמישים ועמ"א סי' תרל"ט שכתב דמהא דקאמר שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת מוכח דאף שא"י לישן שם עם אשתו אפ"ה כשר הסוכה והיינו דבשלמא לענין אכילה יכולין לאכול זאח"ז אבל בשינה ל"ש זאת וא"כ כיון שלא קנוהו לשאר תשמישים רק לאכול שוב לא מקרי שלו ושפיר הקשו ובזה יש ליישב מ"ש התוס' דלר"א היאך יוצא האדם כשיושב עם ב"ב בסוכה ולמה לא יצטרך סוכה לכל אחד וכתבו דלר"א מרבינן שותפין מתשבו כעין תדורו ותמה המהרש"ל דהרי כבר כתבו דכשם ששאול פסול כ"כ פסול שותפין ועיין מהרש"א ולפמ"ש א"ש דבשלמא שיהיו כל ישראל ראויין ליישב בסוכה אחת זה א"א אבל עם ב"ב כיון דבעי תשבו כעין תדורו וא"כ לא יצא רק שיהיו שם עם ב"ב וא"כ שוב זה בודאי כשר דמתחלה עשו כעין דירה שכל ב"ב שם ושפיר יוצא דהוה תשבו כעין תדורו ודו"ק היטב.