שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רס״ה (ב׳)

מכתבך עם ח"ת לנכון הגיעני ולקחתי מועד להשיבך כאשר תעלה מצודתי היום מה שהקשית בהא דאמרו בב"מ דף נ"ח הא מני ר"ש הוא דאמר קדשים שחייבין באחריותן יש להם אונאה ונשבעים עליהם התינח עד שלא נתרמה התרומה משנתרמה התרומה קדשים שא"ח באחריותן הוא דתנן תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות וע"ז הקשה מעלתו הא הש"ג פ' המפקיד כתב דאם הפקיד אצל חברו מעות ואח"כ נדר המפקיד המעות לעניים אז אם פשע בהם הנפקד חייב דבתחלה בתורת שמירה אתי לידיה ואין המעשה משתנה בחילוף הדברים וא"כ גם כאן הא קודם שנתרמה התרומה הו"ל קדשים שחייב באחריותן ונשבעין עליהם א"כ גם אח"כ כשנתרמה התרומה לא נשתנה המעשה בחילוף הדברים זה תורף קושיתך ולפע"ד יש לחלק דהנה כל ענין דס"ל לר"ש דקדשים שחייבים באחריותן נשבעין עליהם הוא משום דאף דהן הקדש ורשות גבוה עליהם מ"מ גם הרשות הדיוט עליהם דכל דחייב באחריותן כדידיה דמו והו"ל הקדש והדיוט כאחת ועדן רעהו קרינא ביה דאל"כ פשיטא דכח הדיוט לא עדיף מכח גבוה וע"כ דכל דרשות הדיוט מעורב במקצת רעהו קרינא ביה ולפ"ז כל שנתרמה התרומה רשות הדיוט חלף הלך לו אבל הרשות גבוה כדקאי קאי וא"כ לא נשתנה כלל ורשות הגבוה הוא כאשר היה ועל רשות גבוה אין נשבעין ול"ד להך דש"ג דמתחלה אותו חפץ בעצמו נתחייב בשמירה ואח"כ נעשה הקדש אבל כאן הרי היא הקדש כאשר היה ומה שרצית לחדש דכיון דגם ר"ש מודה דכל שהוא בעיניה לא הוה ממון כדאמרו פסחים דף ה' א"כ אחר שנאבד הוא דנעשה הדיוט אבל בשעת נתינה הוא הקדש וע"ז הקשה לפי שיטת הרמב"ם דבעינן שיהיה משעת נתינה ועד שעת אבידה של הדיוט ואם היה תחלתו הקדש ואח"כ חולין פטור א"כ קדשים שחייבים באחריות כ"ז שלא נאבד היה הקדש ואח"כ נעשה הדיוט אבל כ"ז ליתא דניהו דכ"ז שהוא בעין לא מקרי ממון אבל מ"מ רעהו קרינא ביה כיון דיש בו כח דאם יאבד יתחייב באחריות רעהו קרינא בי' ורשות הדיוט מעורב בו וז"ב אמנם כ"ז כתבתי למען כבודך ולמען למודך אבל גוף קושיתך לק"מ וישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך הא שם קתני דאם נתרמה התרומה נשבעים לגזברים ולגזברים מעולם לא התחיל שמירה דבשלמא לבני העיר יש מקום לומר דנתחייב בשמירה דכבר חל החיוב משא"כ לגזברים דלא התחיל השמירה כלל ומיהו יש לדחות די"ל דנשבעין לבני העיר במעמד הגזברים כי היכא דלא נחשדינהו וכדאמרו לעיל אבל השבועה לבני העיר ובגוף דברי הש"ג לכאורה הם תמוהים דכל שהקדישו לעניים הרי נשתנה דדוקא בחילוף דברים אין משתנה ולא בחילוף המעשה וכבר כתב הרמב"ם דאם היה של הדיוט ונעשה הקדש או להיפך דפטור וכבר תמה בזה הקצה"ח ולפע"ד דברי הש"ג נכונים דהוא קאי במעות עניים דאינם הקדש רק דהפטור הוא בשביל דכתיב לשמור ולא לחלק וכל שאתי לידו בתורת שמירה שוב לא משתנה דמה שנעשה של עניים לא נשתנה בעצמותו דמתחלה היה הדיוט וגם עכשיו הדיוט רק דמתחלה הוה תורת שמירה ואח"כ נפטר משמירה שפיר כתב הש"ג דהמעשה לא ישתנה בחילוף הדברים שאין כאן מעשה רק דיבור בעלמא אבל בהדיוט ונעשה הקדש נשתנה המעשה ממש מהדיוט להקדש ופשיטא דנשתנה הדין וז"ב ופשוט ומ"ש להקשות בהא דממעט רבינו בפ"א משכירות חולין ואח"כ הקדש או להיפך עד שיהיה תחלתו וסופו הדיוט מקרא דכי יתן לרעהו וע"ז הקשה לפמ"ש התוס' בבכורות דף י"ג דל"ש בהקדש משיכה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וא"כ הא הרמב"ם פסק בפ"ב משכירות דכשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים והא ל"ש משיכה בהקדש ול"ל קרא למפטר הקדש הנה המעיין בחולין דף קל"ט ימצא דבקבה"ב נחלקו רק ושמואל ור"י ור"ל אי אמרינן כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והתוס' כתבו שם בבכורות אליבא דר"ל דס"ל דגם בבדק הבית כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא אך בלא"ה אין מקום לקושיא דהרי זה תקנה דרבנן משיכה בשומרין ומה"ת ל"צ משיכה ושפיר אצטריך קרא ועל הרמב"ם ג"כ ל"ש להקשות דהקרא אצטריך להיפך בהדיוט ואח"כ הקדש דשפיר שייך משיכה ודו"ק היטב כי קצרתי.