שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ט (ב׳)

ודרך אגב אמרתי לרשום בקצרה מה שנתחדש לי בי"ב טבת ג' ויחי תרח"י בדברי הש"ך ס"ק כ"ו שחידש די"ל דחיישינן לשאלה ודלוסקמא הוה לא מושלי אנשי והיא תימה דהא דלוסקמא למה יהיה לא מושלי אנשי דל"ש שום טעם בזה מה דאמרו בב"מ גם מה שתירץ בתירוץ השני דמיירי שאומר שהיה בדלוסקמא והא דפריך מחמור בסי' אוכף הוא משום דסתם חמור הוא עם אוכף לא משמע כן באו"ח סי' ש"ה דפסקינן דדוקא מרדעת צריך להיות על החמור ולא אוכף שאין דרכו להיות אוכף תמיד על החמור וא"כ י"ל דחמור בסימן אוכף שאומר שהיה עליו אוכף והדרא קושיא לדוכתיה אך לפע"ד במחכ"ת הש"ך לק"מ דהא הש"ס אמר לעיל בע"א ל"ל דכתב רחמנא שור וחמור שה ושמלה דאי כתב רחמנא שמלה הו"א ה"מ בעדים דגופה וסימ' דגופה אבל חמור בסימן דאוכף ועידי אוכף אימא לא מהדרינן ליה קמ"ל חמור ולפ"ז זהו כשחמור היינו ע"י סימן אוכף שאומר סימן באוכף אבל אם חמור ע"י סימן שיש עליו אוכף הו"ל שוב סימן בגוף החמור ומה קמ"ל בחמור וז"פ וברור. ושפיר פריך הש"ס חמור בסימן אוכף היכי מהדרינן. ובזה עמדתי על לשון רבינו פי"ד מגזילה ה"א שכתב למה פרט הכתוב חמור להחזיר בסי' מרדעת אע"פ שהסי' בדבר הטפל לו ע"ש ובשו"ת נ"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"ב עמד בזה למה שינה רבינו מאוכף למרדעת ומה גם דאוכף ליכא חשש שאלה ובמרדעת יש חשש שאלה דל"ש מסקב ליה לחמרא במרדעת ע"ש שהאריך להוכיח זאת ולפמ"ש יש לומר דרבינו בכוון אתי להורות דלא נימא דחמור בסי' אוכף היינו שאומר שהיה עליו אוכף דזה ל"ש כ"ש דבמרדעת הולך כל היום אבל באוכף לא ואף דיקשה א"כ חמור למה לי דז"א דהרי באמת לאחר דמסיק הש"ס דשה לד"ה קשה אם כן שוב אין ראיה דחזינן דהתורה לא הקפידה שיכתוב דבר שאין צריך והוא הדין בחמור הוה אמינא דהיינו מה שאומר דהוא לבוש באוכף לכך השכיל הרמב"ם לכתוב מרדעת שזה ודאי אינו סי' מה שלבוש במרדעת דהא במרדעת הולך כל היום וע"כ דחמור בסימן מרדעת היינו שיש סי' במרדעת והיינו שכתב הרמב"ם אע"פ שהסי' בדבר הטפל לו היינו כדאמרו לעיל דאפילו בסי' דאוכף דלאו גופא ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה שראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ה שכ' לענין שלא הזכיר הקבורה כיון שאמר לשון נפטר ומה הלשון נפטר דגבי מיתה שייך לשון דמך וע"כ דהכוונה שנפטר מן הדין ונתכפר לו וזה שייך משעה שנקבר דמתחיל הכפרה ע"ש והנה קצת ראיה ממ"ש פ"ו דאבות שבשעת פטירתו של אדם שדרשו ע"ז ובשכבך תשמור עליך דהיינו בקבר אמנם באמת תמהני דדרש לשון הדיוט במ"ש נפטר שהכוונה לקבורה גם מ"ש דמיתה נקרא דמך בירושלמי אמת אבל זה בצדיקים שמכניס המיתה בדמך שינה כמ"ש היפ"ת אבל בסתם בני אדם נקרא נפטר ומה שהביא במ"ש בירושלמי כשנפטר אליהו מן אלישע הוא לפי שאליהו לא מת רק שנפרד מאתו ותמהני דפטור הוא לשון הכתוב ד"ה א' ט' לשנות פטורים וד"ה ב' כ"ג כי לא פטור ועל דעתי הוא מלשון פוטר מים שהוא מלשון פתיחה.