שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ח (ב׳)

והנה מ"ש מעלתו לענין הודאת הרוצח שיש פלוגתא דרבוותא מ"מ כיון שפדחת הוה היכר כדאמרו בבכורות דף מ"ו ואף לתירוץ השני כתב מעלתו בשם התוסיו"ט בשו"ת נו"ב סי' וא"כ לתירוץ הראשון דבא"א החמירו היינו רק מדרבנן וכאן עכ"פ מאיסור תורה יצאת ולתירוץ השני מקלינן בעיגונא אף בתחלת עדות וע"כ יש להקל והנה שו"ת נו"ב אין לי פה והש"ש פט"ו הביא דברי התוס' יו"ט הנ"ל בע"א וע"כ לא אוכל לדון בזה והש"ש כתב שאף שמשמע מדברי התוס' יו"ט שע"י טב"ע לחוד מועיל כשמכיר בבירור אף רק הפדחת לחוד אבל היא דין מחודש ולא מוזכר בפוסקים וע"כ צ"ע בזה וגם מעלתו בעצמו בסוף מסיק דליתא לדברי התוס' יו"ט הלז והנה בדברי הרוצח יש סתירה שכפי העדות העד אמר הרוצח שמת תיכף כשהכה אותו בקנה השריפה והאדון העיד שלא מת תיכף רק לאחר שהכה אותו שנית בצד העב ג"כ מיהו בזה אין נ"מ לדינא כ"כ ויש לישב שבפני הערלים לא ביאר היטב איך מת רק שמת ואח"כ ביאר יותר. והנה מעלתו הקשה על זקני הח"ץ שכתב דבסי' אמצעיים בגופו וגם בכליו ל"ח לשאלה דהוה חששא שאלה דיחיד וע"ז הקשה מעלתו מהך דאין מעידין אא"כ פ"פ עם החוטם אף שיש סימנים בגופו וכליו והרי פדחת לבד לתירוץ הראשון שבש"ס בכורות אינו רק משום חומרא דאשת איש ועכ"פ הוה סי' אמצעי וא"כ מה"ת לחוש בכליו לשאלה דהא הוה שאלה דיחיד והנה באמת י"ל דהשני תירוצים בש"ס תלוי בזה לדתירוץ הראשון הוה כליו בסומקי וחוורי כדמוקי ביבמות דף ק"כ לחד לישנא וא"כ לא מקרי סי' כלל ולהלשון השני שיכיר לחוד והכרת פנים לחוד הוא מוקי בכליו בסי' אמצעיים ורק פדחת לא הוה אף כסי' אמצעי לפי פירוש הש"ס בדבריו מיהו בלא"ה לפע"ד ל"ק דבאמת מ"ש אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם הוא ע"י טב"ע ולפ"ז כיון דבא"א חיישינן שמא נדמה לו בשקר הטב"ע שוב לא מקרי שאלה דיחיד והח"ץ לא כתב רק בסי' אמצעי בגופו ובכליו דהסי' אמצעי אף שאינו מובהק גמור מ"מ שיקרה שיהיה משאיל הכלים שלו לאיש שיש לו סי' אמצעי זה נקרא שאלה דיחיד אבל בטב"ע כל ששקר לו בטב"ע א"כ אינו מקרי שאלה דיחיד וז"ב כשמש.