שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ח

בעש"ק בלק תרט"ז הגיעני תשובה פה טריסקאוויץ מהרב הג' מוה' אליעזר ליפא נ"י אבד"ק רזניטוב בדבר עגונה. וזה הגב"ע שר' דוד בר"ה העיד בתו"ע איך שמצאו הרוג והכיר אותו בטביעת עין שהוא ליב בן זאב מראזניטוב היינו בלחי אחד משני הלחיים ועם הפדחת והחוטם ועם כל גופו והלחי השני היה חסר מהפנים וגם הבגדים היינו הכובע הנקרא קאוואק ומכנסיים שהם מצמר לבן שהיו לבוש בו ליב בן זאב ועוד העיד איך שהערלים אשר היו בהקרעטשמי בכפר פעטרנקי ששאלו להרוצח בזה"ל והועתק בלשה"ק אמור לנו היכן הוא זה ליב שיהל קלאפער מראזינטוב דלא יזיק לך כלום רק אמור לנו היכן הוא והשיב הרוצח מתירא אני שמא רוצים לעשות הילדים שלי יתומים והבטיחו לו שלא יזיק לו כלום רק שיאמר האמת והשיב הרוצח שבאותו הדרך שהלך עם ההרוג הנ"ל בצוותא חדא בשביל ההולך לכפר קראסני ובאמצע השביל הראשון הנקרא זואר הכה לו בקנה השריפה ומת מיד ולקח ממונו מאתו והניחו במקום הנ"ל והעד הנ"ל הלך עם חבירו ומצאו אותו במקום שאמר רוצח הנ"ל עם התפילין והטארבע שלו ואח"כ כשהביאו את הרוצח לפני הקרעטשמי ושאלו את הרוצח מי זה ההרוג והשיב הלא תדעו בעצמיכם מי זה ההרוג וא"ל הלא הגד לנו מי זה ההרוג והשיב הלא זה קאטשיע סאן מראזינטוב ליבע והיינו השיהל קלאפער מראזינטוב ליב ואח"כ באה האלמנה אשת ליב הנ"ל ואמרה לפני הב"ד איך שהכירה את בעלה הנ"ל בט"ע בלחי אחד בפדחת ובחוטם ובעינים שהוא בעלה ליב בן זאב ואמרה שהי' צלקת דהיינו מקום קרחה ארוכה וקצרה הנקרא שמאהל פאסקיל באמצע הראש וגם הבגדים אמרה שהי' הכתונת הסטאן פרימטאשניע פשתן ובתי ידים היו מישלין והארביל האחד היו גישטיקוויט באמצע הארביל ג"כ מישלין וגם היו גילאטיט אצל הגוף לאג בשני הארביל הנ"ל וגם הבגד של הארבע כנפות הי' אייבער שלאק בלייחע פלעצענקיא והלאטיס הי' רויטע פלעצענקע וגם הטייליפף והקוואק הכירה בטב"ע והוליכו את ההרוג לק' קאליש עם הבגדים ושלחו הב"ד אנשים להכיר הסימנים מהבגדים והצלקת שבראשו ואמרו האנשים הנ"ל שכן אמת הכל כמו שאמרה האשה הנ"ל וגם הכירה האלמנה התפילין זעקיל וגם המכנסיים שהיו ב' זוגים מכנסיים האחד מכנסיים התחתונים היו של פשתן והעליונים היו של צמר לבן וגם כל הבגדים הכירה שהם של בעלה הנ"ל והצלקת היה ע"י שנפל מאגיל שטיין על ראשו ונעשה שם צלקת וכ"ז הי' ביום י"ז אדר שני תרי"ג הוגבה העדיות הנ"ל וגם מעלתו בעצמו העיד בשעה שהביאו את ההרוג מכפר פעטרנקי והביאו לרזינטוב שאל להאדון מארקאסקע מאיזה מקום הוא הולך ואמר שהוא הולך מהרוצח ושאל להרוצח איך היו המעשה והשיב הרוצח שהכה אותו בקנה השריפה ולא מת תיכף בהכאה זו ואח"כ הכה אותו בקנה העב ג' פעמים עד שהמית אותו ולקח את ממונו ושאל אותו אם היה בדעתו להמית אותו תיכף כשהלך עם ההרוג הנ"ל מבית הרוצח לכפר קראסנע והשיב שכן הי' בדעתו להמית אותו בשביל הממון כך אמר האדון לפני מעלתו וכ"ז נגבה בי"ז אדר שני תרי"ג רק מפני שהאשה היתה מניקת נתאחר עד כה ועתה קרה לה שידוך טוב ע"כ ביקש מעלתו וצדד להתירה ושאל חוות דעתי והנה אני פה בלי ספרים רק טור וב"י אהע"ז וש"ס יבמות וב"מ עפ"י מקרה ומד' אשאל עזר שיהי' עם פי שלא אומר דבר שלא כרצונו והנה יש בהגב"ע כמה דברים אשר לא ביאר היטב ובתשובתו ביאר קצת אבל לא כלו והנה אבא על סדר תשובתו והנה מצד מסל"ת כתב מעלתו דאין להתיר דאף ששאלו הערלים להרוצח ומקרי מסל"ת אבל כאן הא שאלו בדרך עדות דהיינו שהיהודים שאלו קודם להרוצח שיגיד האמת ולא רצה ואח"כ נחבאו היהודים ושאלו הגוים והגיד להם וזה לא מקרי מסל"ת והביא דברי מהר"א הובא בהגהת רמ"א סוף סעיף ט"ו והנה מעלתו הרכיב דברי התה"ד עם דבריו בפסקיו שמ"ש הרמ"א סוף סט"ו הוא מפסקי מהרא"י וזה מיירי שישראל שאלו והגיד לו רק שיש אומדנות המוכיחות אבל שם לא התיר רק אם עברה ונשאת לא תצא אבל כאן אם הגוים שאלו זהו מוזכר בתה"ד סי' קל"ט וכאן שאלו היהודים תחלה ואם רוצה מע"ל להתיר מפני האומדנות הא גם המהרא"י לא התיר רק אם כבר עברה ונשאת ולא לכתחילה ומצד הודאת הרוצח הביא מעלתו בעצמו הדעות בזה ועיין ב"ש ס"ק מ"ט מ"ש בזה בשם הט"ז והנה מעלתו האריך לעשות סמוכים לדברי פסקי מהרא"י סי' קל"ט הנ"ל דע"י אומדנות מתירין מהא דאמרו ביבמות דף קכ"ב מאי גריעותא דפונדקית אמר ר"כ פונדקית נכרית היתה ומסל"ת זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתי בו והקשה מעלתו דהרי התוס' הקשו הא הי' מסל"ת ואיך למדו רבנן לאשה וכתבו דלא היתה מסל"ת גמור ור"ע סובר דהוה מסל"ת ולפ"ז היאך למד הרי"ף מזה דאם התחילה במסל"ת אף שאח"כ הי' ע"י שאלה מועיל והרי לרבנן לא היתה מסל"ת רק ע"י צירוף האומדנות והנה כבר קדמו בקושיא זו מהר"ם לובלין בתשובה והובא בש"ש שמעתא ז' פ"ט וע"ש פ"ח שהאריך בזה ותמהני שכפי הנראה הי' לפניו הספר הלז ולא הזכירו אך לפע"ד נראה ע"פ מה שהקשה מעלתו עוד דבכל אסורים קי"ל דהיכא דאתחזיק איסור אף בדרבנן ל"מ עכו"ם מסל"ת כמבואר ביו"ד סי' קל"ז והאשה ישראלית נאמנת וכאן הוא להיפך לר"ע דאשה אינה נאמנת ועכו"ם מסל"ת נאמנת ולפע"ד נראה דסברת ר"ע הוא ע"פ מה דמבואר בשו"ע יו"ד סי' קכ"ז ס"ק בהג"ה דאיסור שיש בו צדדים להקל אין האשה נאמנת דמתוך שדעתה קלה מקילה ע"ש והיא מהר"ן ולפ"ז לכך האשה אינה נאמנת לר"ע בעדות עגונה לפי ששייך בדדמי שנדמה לה שמת והוא לא מת וזימנין דמחי לי' ברומחא וסברה דמקטל קטלה וכדאמרו ביבמות דף ט"ו ולכך ס"ל לר"ע דאשה אינה נאמנת ויש לומר עוד דר"ע חייש למיעוטא ועיין מכות דף ז' ולכך חושש שמתוך שנדמה לה שמת ע"כ דעתה קלה להנשא ומעידה ולכך אינה נאמנת ולפ"ז אדרבא כשיש אומדנות המוכיחות מגרע גרע ואף שהוא מסל"ת קצת כל שאינה מסל"ת גמורה א"כ יש לחוש שמא נדמה לה ומעתה זהו קושיות רבנן ולא תהא כהנית כפונדקית היינו אף שהנכרית היתה מסל"ת כיון שאינה מסל"ת גמורה רק ע"י הצירוף האומדנות א"כ בודאי מהראוי לומר שנכרית בודאי דעתה קלה ומקילה בזה ואפ"ה נאמנת ומכ"ש באשה ישראלית שמהראוי להאמינה וע"ז אמר ר"ע דשם היתה מסל"ת גמורה כיון דקא בכיא והיינו שתחלתה היתה מסל"ת טרם שאמרה זה מקלו וזה תרמילו ואז לא הי' אומדנות המוכיחות שלא הגידה ונאמנת ממילא גם אח"כ שיש צירוף האומדנות ויש לחוש שמא עי"ז מעידה מ"מ אין להוציאה מחזקת מסל"ת כמ"ש הרי"ף ונמצא דברי הרי"ף מבוארים דעכ"פ כל שאין אומדנות אין לנו לחוש ומחזקינן בחזקת מסל"ת ובזה קי"ל כר"ע ועיין בתשובת מימוני הובא בב"י שכתב שבא לפנינו מסל"ת אין לנו לחוש לשום ענין אף שיודע ומכיר בדת יהדות ע"ש וה"ה באשה נאמנת לדידן ולא חיישינן לבדדמי כ"ז שאין מבורר מתוך דברי' החשש בדדמי ועיין בש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ג שכתב הגע עצמך מומר דנאמן לעדות אשה במסל"ת ולא חיישינן שמא מתוך שיודע שהאיסור והיתר תלוי בזה לכך אומר כן ולא הוה מסל"ת וע"כ דבכה"ג שאומר בפני אחרים לא חיישינן ובמחכת"ה לא נזכר מדברי תשובת מימוני הנ"ל שאף בגוי היודע דת יהודית אפ"ה נאמן מתוך חומר שהחמרת בסופו ובגליון הש"ך שלי מ"כ שרשמתי בזה"ל עיין תשובת הר"ן סי' נ"ו וצ"ע ועיין בכורות דף ל"ה ברש"י ד"ה מסל"ת משם ראיה ברורה להש"ך עכ"ל וכעת אין לפני לא ש"ס בכורות ולא שו"ת הר"ן וצ"ע ועכ"פ דברי הרי"ף מבוארים. והנה מה שהקשה מעלתו לשטת הרא"ה והנימוקי' דע"א ואשה עצמה נאמנים מה"ת מכח חזקת אשה דייקא ומנסבא ועל"ג וע"ז הקשה דאטו משה ואהרן מי לא מהמני ואפ"ה פסול אף שידענו בבירור דלא משקרי מכ"ש בזה והחמיר בקושיא זו ולא ידעתי שום קושיא ואטו בתורת עדות נאמנים מה"ת והלא ע"א אינו בתורת עדות בדבר שבערוה ואתחזיק איסורא רק דכאן התורה האמינה לע"א לא מתורת עדות רק מכח אומדנא דלא משקר ולכך אינו ענין לקרובים דעלמא דבעי תורת עדות וז"פ ועיין בב"י שכתב בשם ר"י נכ"ג ח"ב שכתב בשם הרמ"ה דכ"מ שאין ע"א ואשה נאמנת כמו במלחמה גם עכו"ם מסל"ת אינו נאמן והוא תמוה דהא לר"ע אשה אינה נאמנת ועכו"ם מסל"ת נאמן חזינן דלא תלוי בזה ורבנן אדרבא למדו אשה מעכו"ם וצ"ע ובש"ע לא הובא דברים אלו.