שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (ב׳)

והנה בגוף הדין הנה מעלתו הרגיש דהדבר תלוי במחלוקת מהר"ל מפראג ז"ל והב"ש והנה הב"ש הביא שיטת הב"י דהחמיר יותר דאף בארנקי וטבעת דלא מושלי אינשי מ"מ אם נימא דסי' דרבנן והיינו משום דבעינן ס"מ ביותר וכל דיש לחוש דמושלי שוב אינו ס"מ ביותר עכ"פ והנה הנו"ב סי' ל"ב האריך לתמוה על הב"י דלדבריו הא דאמרו ת"ש חמור בסי' אוכף ומשני בעדי אוכף והיינו לעולם סי' דרבנן וקשה דאי נימא סי' דרבנן מה מועיל עדי אוכף הא אכתי יש לחוש לשאלה וכל שסי' דרבנן חיישינן לשאלה וע"כ דסי' דאורייתא ול"ח לשאלה ומה דחי הש"ס ע"ש שכתב שבראשית המחשבה אמר שקצר המצע מהשתרע ישוב לזה ואנא גברא חזינא תיובתא לא קחזינא דע"כ לא כתב הב"ש סברתו וסברת הב"י דכל שסי' דרבנן לא מועיל אף בכלים דלא מושלי וחיישינן לשאלה היינו אם עיקר מה שבאנו להוציא החמור הוא ע"י סי' אוכף היינו שע"י שיש בו הסימנים אלו אמרינן שזה הוא האוכף של אותו איש שייך לומר כיון שהסי' דרבנן ובעי שיהי' סי' מובהק וכל שיש לחוש לשאלה עכ"פ אין הסי' מובהק אבל בעדי אוכף א"כ העדים מעידים שזה האוכף הוא של זה ומה שייך בזה דסי' לאו דאורייתא אטו ע"י סי' מוציאין שנאמר סי' לאו דאורייתא אנן עפ"י עדים מוציאין ואמרינן שבודאי גם החמור הוא של זה והעדים מכירין בטב"ע שזה האוכף היא של זה וממילא אזלינן בתר רוב דלא מושלי ומה ענינו לסי' ומאד תמהתי מדוע הגדיל הקושיא ואינו מחלק כמ"ש וראיתי בנו"ב סי' נ"א שהגאון מפ"ב רצה לומר דכל דיש לחוש לשאלה הוא מגרע עי"ז שאינו סי' מובהק והנו"ב הפליא וכתב שאינו כן רק שכל שסי' דרבנן אין הבגד ראיה על הלובשו ע"ש וכל הרואה יראה שדברי הגאון מפ"ב נכונים שהשאלה מגרע להסי' המובהק שאינו מובהק ביותר עכ"פ וכיון שכן בעידי אוכף שוב אין ענינו לסי' וכמ"ש ודו"ק.