יום א' פ' תבא תר"י ל"ק ניטרא במדינות הגר. שלום וכ"ט אל כבוד החריף המופלג ושנון חכם וסופר מוה' עקיבא קליין ני'. מכתבו עם שאלתו הגיעני באילין יומא דחושבנא אשר יחשוב האדם עם קונהו ובכ"ז יען כי הוא לתקנת עגונות אמרתי לעיין בזה ומד' אבקש עזר אשר יצילני משגיאה. והנה תורף שאלתו שאיש אחד מכפר אבענקיא הלך לעיר פעסט והי' בדעתו לבא לביתו אחר שתי שבועות ולא בא ואחר הימים נמצא הרוג אחד בכפר הסמוך לכפר איבענקא והנה זה האיש שהלך מכפר איבענקי לפעסט העידו עדים שהי' לו האניק פלעק וכן נמצא בההורג הלז ובבגדים הכירו עדים מקצתם מן הבגדים בטב"ע שהם של אותו איש שהלך מכפר איבענקיא ומקצתם בסי' מובהקים וע"ז האריך מעלתו דהדבר תלוי במחלוקת מהר"ל מפראג והב"ש ס"ק ס"ט כיון דהאניק פלעק היא עכ"פ סי' אמצעי כמ"ש הנו"ב סי' ל"ב מהד"ק בק"ע ובכלים יש סי' מובהק א"כ ממנ"פ מותר דלמ"ד סימנים דאורייתא סמכינן אסימנים ולמ"ד סימנים דרבנן שוב אין לחוש לשאלה והב"ש חולק ע"ז וכתב דאם סי' דרבנן בלא"ה חיישינן לשאלה דהרי בעינן ס"מ ביותר וכל דיש לחוש לשאלה עכ"פ אינו סימן מובהק ביותר וע"ז האריך מעלתו והנה יסוד דבריו דאף סימן מובהק אינו רק בגדר רוב דרוב בני אדם אין להם הסי' הלז ולזה לא מועיל מדרבנן כמו במים שאל"ס דחשו חז"ל משום דחזקת א"א מסייע ובזה האריך ליישב פסקי הרמב"ם פי"ג מגירושין עם דברי הרמב"ם פ"ז מנחלות הנה לפע"ד א"א לאמרו דסי' מובהק דהוה כמו עדים והוה כמו דבר ברור דלא יהי' רק בגדר רוב זה א"א ובאמת שגוף דבריו שחידש דסי' לא הוה רק בגדר רוב מתורת בעל פ"י בק"א לכתובות פ' שני אות ע"ג שמענו אבל גם הוא לא אמרו רק בסי' אמצעי והוא כתב זאת ליישב הא דאמרו בחולין דף צ"ז בהא דאמרו דט"ע עדיף מסי' דאלו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהא סי' והאי סי' לא קטלינן ליה ואלו אמרו דאית לן בו טב"ע קטלינן ליה והקשו בתוס' דהא משכחת לה מיתה ע"י סי' ג"כ וע"ז חידש כיון דסי' אינו רק בגדר רוב ובעי התראה וכל שיש לחוש דלמא הוא מן המיעוט א"כ לא התרו בו ע"ש ובאמת שסי' מובהק ודאי דקטלינן ליה כמ"ש הנו"ב מפורש במהד"ק סי' נ"א ע"ש וכן נראה מדברי התוס' בחולין שם שהקשו ממ"ד דסי' דאורייתא והיינו בסי' אמצעי אבל בסי' מובהק לכ"ע דאורייתא כמ"ש כל הפוסקים איברא דמצאתי בחידושי ריטב"א לב"מ במהד"ב לפרק שני שהקשה למ"ד סי' מובהק דאורייתא א"כ היכי אמרי בגיטין (ט"ס וצ"ל חולין) פלניא דהאי סי' והאי סי' לא קטלינן ליה הרי דגם בסי' מובהק דמיירי שם לעיל ואפ"ה לא קטלינן ליה ובאמת שלפע"ד יותר מסתבר דהש"ס לא קאי רק בסי' שאינו מובהק רק אמצעי אבל בסי' מובהק ודאי קטלינן ול"ק קושית הריטב"א ובאמת שתירוצו של הריטב"א אינו מובן דמ"ש לחלק דשם צריך לבדוק כל החיים שבעולם ויוכל להיות שיש עוד אחד דאית לי' האי סי' משא"כ לענין המתים דבאותו עת דמועטים נינהו ע"ש ואני תמה דא"כ האיך אמרו בב"מ דף כ"ז כתנאי אין מעידין על השומא ור"א אמר מעידין ומוקי דפליגי אי סימנים דרבנן או דאורייתא וקשה אכתי מאי ראיה לגט דגיטין הם רבים הנשים המתגרשות משא"כ לענין מתים דמועטים הם באותה שעה וא"כ אפילו אם נימא דסי' דאורייתא מ"מ אין ראיה לגט ואף אם נדחוק דגם גיטין שמתגרשותיהן מועטים דרוב נשים אין מתגרשות מ"מ גוף הדבר צ"ע דכיון דסי' מובהק הוא שלא יזדמן רק אחד מאלף והוא זר ומובהק והוה כמו עדים ומה"ת לומר דשמא יש עוד אחד שמכוון הסי' וזה קטלו וגם תירוצו השני דטרוד לברוח וא"י לכוין כ"כ והו"ל ספק נפשות להקל צ"ע וע"כ מחוורתא דבסי' מובהק ביותר באמת קטלינן ליה ועכ"פ יהי' איך שיהי' מדברי התוס' מבואר כן וא"כ מבואר דבסי' מובהק קטלינן ליה וע"כ דסי' מובהק עדיף מרוב והוה כדבר ברור וא"כ אין מקום לדברי מעלתו דהרמב"ם קאי בסי' מובהק ממש ובאמת גוף דברי הפ"י לומר דסי' דאורייתא היא מתורת רוב לכאורה ק"ל דא"כ איך מועיל לענין אבידה דבממון לא אזלינן בתר רוב מיהו זה ל"ק דהא באבידה ל"ש חזקת ממון דזה הבעל אבידה אינו מוחזק והמוציא אין לו ג"כ חזקת ממון ועיין תוס' כתובות דף ט"ו ע"ב ד"ה להחזיר אבל ק"ל להיפך בהא דאמרו בב"מ דף כ"ז אמר רבא את"ל סי' לאו דאורייתא היכא מהדרינן אבידתא בסי' ומה קושיא דלמא באמת באבידה דליכא חזקה מועיל הסי' דעכ"פ יש רוב וברוב סגי משא"כ לענין גט דיש להאשה חזקת אשת איש ואחמרי רבנן דלא לילך בתר רוב משום חומר א"א לא מועיל הסי' ולכך סי' לאו דאורייתא וע"כ דסי' או דהוה דבר ברור או דלא הוה כלל סי' ועיין בתוס' ספ"ק דב"מ שכתבו ג"כ דבגט יש להחמיר ובאמת אף בסי' זה דוקא בסי' שאינו מובהק יש לומר דהוה בגדר רוב ובזה נחלקו אי סימנים דאורייתא או דרבנן אבל בסי' מובהק לא מסתבר כלל והדבר ברור דהוא דבר ברור והוה כעדים והן נסתר מחמתו כל יסוד מעלתו.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
