שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ה (ב׳)

ומ"ש מעלתו דאם נימא כשיטת הטור כשיש טריפה במקולין אחת וא"י איזה מקולין הו"ל קבוע דאורייתא אם כן קשה מ"פ בב"ב דף כ"ד מהעיר הקרובה אל החלל ניזל בתר רובא דעלמא הא הו"ל קבוע וע"כ דדוקא אם נולד לנו איזה ספק כמו במקולין שודאי יש טריפות במקולין אחת רק שלא נודע באיזה מקולין שייך קבועות אבל אם אנו מסופקים אם התחיל כאן האיסור כמו ברוצח דאנו דנין אם אותו הורג היה בא מעיר זו או מרובא דעלמא אם כן בתחלת ביאתו עוד לא הרג כלל ושייך למיזל בתר רובא דעלמא וא"כ גם כאן אם אנו באים לדון על שעת שליחות ל"ש לומר קורבא רק אזלינן בתר רוב דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אבל לאחר שקדש וכבר התחיל הספק שוב ל"ש ליזיל בתר קורבא דהו"ל קבוע זה תו"ד ואינם כלום שמה שהקשה מ"פ מהעיר הקרובה הא הו"ל קבוע הנה ל"מ אם נימא דאזלינן בתר קורבא אף בקבוע ודאי שפיר מקשה הש"ס אלא אף אם נימא דלא אזלינן בתר קבוע אף נגד קורבא לא ידעתי מה קושיא דקבועות דעיר ל"ח קבוע ועיין שעה"מ בהלכות מגלה ולק"מ. ובגוף קושית הכו"פ לפע"ד ל"ד דשאני קורבא דעלמא דאין נ"מ בזה אם היא רוב או רובא דעלמא וכמו ברוצח וכל הני דמייתי בב"ב דשם יש מקום לדון על הקורבא כמו ברובא דעלמא דיכול להיות רוצח ממקום קרוב או רחוק אבל לקדש אשה הנה מי יודע דרוצה לקדש אשה מה שנמצאת בעיר הזאת ובודאי דראוי ליזל בתר רובא דעלמא דבודאי תוכל שתמצא אשה כרצונו יותר מקורבא דעירו של שליח וז"ב ופשוט ויש לדמותו למ"ש בשטה מקובצת כתובות דף ט"ו דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ל"ש קבוע דהאי רוב חזקה ורגלים לדבר דבודאי לא שחט אלא המומחה ע"ש ובזה יישב מעלתו קושית התוס' בסנהדרין (אינו בתוס' רק במרדכי פ"ק דחולין) שהקשו דלמה אזלינן בסנהדרין בתר רוב הא הו"ל קבוע ולפמ"ש השטה ל"ש זאת דשם ודאי מסתבר דלא שייך קבוע דמסתבר טעמי' כהרוב ובזה אני אומר במה שהאריך בשו"ת נו"ב אם אזלינן בתר רוב דיינים אף שאינו מטעם אחד ולפמ"ש יש לומר דבזה ל"ש דמסתבר טעמי' של הרוב שהרי כל אחד אומר טעם אחר ושוב שייך קביעות ודו"ק וה"ה בקידושין דשייך טעם שזה רוצה באשה כזאת מה שלא נמצאת בעיר הזאת רק ברובא דעלמא וז"ב ודו"ק.