שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד

ענין קבוע שלמדתי שנת תר"ח והחילותי י"ג אב ב' עקב הנה הש"ך סי' ק"י ס"ק י"ד מביא בשם הרא"ה בבדק הבית דאם היה בעיר עשר חניות מוחזקות לנו כלן בבשר שחיטה ולקח מאחת מהן וא"י מאיזו היא ואח"כ נתברר לנו שאחד מחניות אלו בשר נבלה דאסור דל"ד לפירש שאין תולדת הספק מצד עצמה אלא מצד ברירת החניות שנתברר עכשיו שאחד מהם אסור ומתוך כך נולד בה ספק על אותה שעה שהי' פירשה ביד הלוקח ואם כן ספק זה אינו מחודש אלא גילוי מלתא בעלמא שתחלתו הי' נעלם ממנו שהיה סבור שכלן מותרות וכשנתברר שהיא אסורה אגלאי מלתא למפרע שבשעת מקח חתיכה זו כשפירשה מהן באותה שעה הי' ספק שלה וביאור הדברים נראה לפע"ד דהענין דבפירש תולין ברובא הוא דוקא כל שנוכל לתלות שעכשיו כשנולד הספק היתה נפרשת מן הרוב ואז ליכא הקביעות בפנינו אבל כאן בעת שלקח היה לוקח מן הקביעות וא"כ הוה כמע"מ א"כ מה בכך שאז לא ידענו שהיה חנות אחת מוכרת טריפה כל שעכשיו נתגלה אם כן אגלאי מלתא למפרע דהיה מעיקרא גם כן וא"כ ל"ש לתלות דמרובא פירש דהרי אז לקח מהקביעות וגם הרשב"א הודה לו ומחלק דגם הוא לא כתב רק בלקח בשר מן המקולין ונמצא טריפה בהמקולין וא"כ מאיזה לקח דכל מה שלקח קודם שנודע מהטריפות מותר כיון שיודע מאיזה מקילין לקח ועיקר הספק אם היתה אז טריפה שפיר אמרינן דכל שפירש אזלינן בתר רוב ע"ש והטעם הוא ברור דכל שאין הספק על המקולין רק על הלקיחה אם הי' איזה טריפה במקולין או לא הרי בזה אזלינן בתר רוב משא"כ כשנתגלה שהמקולין הי' מוכרות בשר טריפה בעולם הרי אקבע כאן איסור בודאי והוה ליה כמע"מ וז"ב ופשוט וגם הש"ך כ"כ אמנם הש"ך כתב דבהר"ן מבואר דאף בזה לא אמרינן קבוע ובאמת שגם הפ"ח והאחרונים הסכימו כן אמנר לפע"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר שגם הר"ן מודה בזה והר"ן מיירי מע"א דהנה בהך דלקח בשר ממקולין ונמצא אח"כ טריפה נחלקו ר"י ור"ת אם נימא דאסור גם מה שלקח קודם שנולד הספק והר"י סובר דשייך גזירה שמא יקח מן הקבוע ואף דבקבוע דאורייתא לא אמרינן כן היינו דשם כיון שמקולין אח"כ מוכרת תמיד בשר נבלה אין לחוש שמא יקח מהקבוע דיש כאן איסור בבירור מה שא"כ כאן שפיר יש לחוש שמא יקח מן הקבוע דהא עד עכשיו היה כל המקולין בחזקת כשרות ור"ת ס"ל דגם בזה שייך שמא יקח מן הקבוע ועיין בש"ע ס"ה ובב' שם ולפ"ז הרי הר"ן הביא דברי התוס' דלא מקרי קבוע אא"כ נודע האיסור קודם שלקח אבל לא נודע האיסור לא מקרי קבוע אף שנתגלה האיסור אח"כ ונעשה קבוע וע"ז כתב הר"ן דנ"מ למי שלקח בשר מהמקולין ואחר כך נודע שהיתה טריפה ביניהם דשרי משום דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך והיינו דאף שנודע שבשעה שלקח היתה אז גם הטריפה ביניהם שפיר תלינן דלקח מן הרוב הכשרות דא"ל גזירה שמא יקח מן הקבוע משום דלא אמרינן קבוע למפרע והיינו דדוקא שם דמקולין היה בחזקת שמוכרת בשר כשרה אף שנמצא לפעמים טריפות במקילין אבל לא אקרי אקבע דהא קבוע דאורייתא לא מקרי רק שנודע שמקולין אחת מוכרה בשר טריפה ונבלה אם כן אותה מקולין נקבע אף שאנחנו לא ידענו אבל אין זה רק גילוי מלתא בעלמא אבל כל שהספק במקולין עצמה ניהו דאם היתה ידוע לנו מעיקרא דיש בתוך המקולין טריפה ודאי ואינה מעורבת היה מקרי קבוע אבל כאן כל שלא נודע אז א"כ עכ"פ קבוע דאורייתא ודאי לא מקרי דהא מוחזקת בחזקת כשרות רק שכעת נודע לנו שהיה גם טריפה וא"כ עכ"פ הו"ל קבוע שאינו ניכר וא"כ פשיטא דל"ש בזה לאסור למפרע ומטעם גזרה שמא יקח מן הקבוע דהא חידוש הוא ואין לך לאסור למפרע ולפי זה זהו במקום שגם לאחר שנודע לא היה כאן קבוע דאורייתא דעכ"פ היה קבוע שאינו ניכר אבל מה שנודע לנו שהיה מתחלה מוכר בשר נבלה באחת מהחניות אם כן מה בכך שלא נודע אז אבל כעת נתגלה קבוע דאורייתא ופשיטא שלא נקרא קבוע שאינו ניכר במה שאנחנו לא ידענו כיון דעכ"פ היה אחד בעולם דידע שהיה אז קבוע איסור מה שאין כן בנמצא טריפה לא ידע אדם בהקבוע הלז ופשיטא דאין לגזור ואם כן אין ראיה מהר"ן דלא יסבור כהרמ"ה והרשב"א דהר"ן לא מיירי מזה ועיקר חידושו של הר"ן דל"ש בכה"ג גזירה שמא יקח מן הקבוע לאסור למפרע והיינו בקבוע שאינו ניכר גם לאחר שנודע משא"כ בגווני דהרא"ה ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש הש"ך דהטור ס"ל כהר"ן לפמ"ש הב"ח ולפמ"ש גם הרמ"ה והרשב"א מודי בזה דלא אסרינן בקבוע שאינו ניכר למפרע שוב ראיתי בב"י שאחר שהביא מחלוקת ר"י ור"ת שהביא הרשב"א בתה"א והרשב"א הסכים לר"ת דל"ש גזירה שמא יקח מן הקבוע בכה"ג כתב שכן היא דעת הר"ן והביא דברי הר"ן האלו הרי שלך לפניך שהבין דברי הר"ן דמיירי בכה"ג ע"ש והנני יוסיף דהרי הר"ן מביא דברי התוס' והיינו דברי התוס' בשם ר"ת והתוס' לא הזכירו כלל הך דינו של הרא"ה ומזה למד הר"ן למי שלקח בשר מהמקולין ואחר כך נודע שהיתה טריפה ביניהם ואם כן מיירי בכהאי גוונא ואם איתא היה לו להשמיענו חידוש יותר דאף שנודע שמעולם היתה חנות אחת מוכרת בשר נבלה וע"כ דבזה מודה הר"ן דאסורה וזה ברור ועיין ש"ך ס"ק ט"ז.