שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ט (ב׳)

והנה בהא דפריך ליגמר מינה ומשני גלי רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר הקשה אחד מהתלמידים דלמא שאני התם דאינו רק רוב ולכך לא בטל משא"כ בששים והשבתי דע"כ ל"ש לחלק בין רוב לששים רק בדבר דתלוי בטעם אבל שם לענין דם דנקרא דם הפר אף שנתערב וע"כ דלא בטל ומה נ"מ שם בין רוב לששים ודו"ק. והנה לכאורה היה נ"ל דבר חדש דביין השרוי במים והיין שינה טעם המים עד שנעשה יין לא צריך כזית יין דהא טעם כעיקר והרי המים נעשו יין אבל בפת השרוי ביין דלא נשתנה הפת מכאשר היה רק שיש בו טעם יין ניהו דטעם כעיקר מ"מ צריך להיות טעם יין בכזית דטעם לא עדיף מעיקר אבל באמת ברש"י בפסחים ד"ה מפת ומיין משמע דגם כשליכא כזית בטעם הפת שקבל טעם גם הוא כעיקר ונתחייב ע"ש ובאמת שצ"ב כיון דאינו רק כעיקר מדוע יהיה חמיר מהאיסור כיון דגוף הפת לא נשתנה ודוחק לומר כמ"ש המהרי"ל הלכות סעודה הובא במ"א סי' קע"ו דאם נפל פת ביין צריך לברך בפה"ג וביאר המלקט שם מדכתיב כל משרת ענבים לא ישתה ש"מ דהוא בכלל שתי' אבל זה דחוק וצ"ע ועיין רש"י ד"ה והכא אסור שכתב דתו לא משבח לאוכל ומשמע דס"ל כמ"ש הר"ן סוף ע"ז דמצד עצמו הוא מתוקן רק מצד המאכל הוא מקולקל ודו"ק. והנה התוס' הקשו בד"ה ורבנן דהתינח לרבא אבל לאביי דאית ליה דבב"ח לאו חידוש הוא אמאי אצטריך למילף מנזיר לטעם כעיקר ולפע"ד נראה דהנה באמת הקשה הר"ש דלר"י דהוה יליף מנזיר וחטאת כל אסורים שבתורה ולענין מאי יליף אי לענין מלקות הא אין עונשין מה"ד ולענין איסור בלי צירוף היתר נמי דהא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת וכתב דהוה רק גלוי מלתא בעלמא ודכוותא אשכחן ביבמות דף ס"ח ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דבר נכון דלאביי דס"ל בסנהדרין דף ע"ו דכל דהוה גילוי מילתא לוקין א"כ לכך אצטריך למילף מנזיר ולא מבב"ח דהא באמת בנזיר הוה רק גילוי מלתא לבד אבל מבב"ח ל"ש גילוי מלתא הוא דניהו דלאביי לא הוה חידוש עכ"פ זה ודאי דלאו גילוי מלתא הוא דבאמת שאני בשר בחלב דע"כ הבשר בחלב אינו רק נו"ט בלבד וזה אסרה תורה וא"כ עכ"פ גלוי מלתא לא מקרי דשאני שאר איסורים דיכול להיות שלא אסרה תורה רק בעיקר בלבד ולא הטעם וא"כ שפיר יליף מנזיר דהוה גילוי מלתא ולפ"ז זהו לאביי אבל לרבא דס"ל דעל גילוי מלתא ג"כ אין לוקין ועיין נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ג' וא"כ לא יליף רק לענין איסור בלבד ולא לענין מלקות א"כ שפיר יכול ליליף מבב"ח ודו"ק.