שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ח (ב׳)

והנה מה שרצה הרב הנ"ל לחדש בהא דפריך בחולין דף ק"ח ואס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא ומשני גדי אסרה תורה ולא חלב והקשו התוספ' לשיטת הרשב"ם אמאי לא יאסר החלב שקבל טעם איסור ועל זה חידש דבאמת יש לומר דכל שהחלב מותר ל"ש לאסור משום שקבל טעם דהא י"ל דהוא מקושר וא"ל דא"כ גם הגדי לא אסור דז"א דכל שהתורה לא אסרה רק הגדי ולא החלב ל"ש לומר דבב"ח בעינן ששניהם יקבלו טעם זה תו"ד אבל באמת אינו נכון דבאמת כל שמב"מ במשהו אין מקום לכל הסברות דדוקא במקום שא"צ רק ששים שייך לומר דבב"ח בעינן שיקבלו טעם אבל משהו נאסר אף שאינו בר נ"ט ואין מקום לכל הפלפול. והנה מה שהאריך עוד ליישב דברי הרמב"ם במ"ש דדוקא בחטאת הצריך הכתוב שבירה בכ"ח ולא בשאר קדשים והקשה הבה"ז מהא דכתבו התורה העידה על כ"ח שא"י מידי דופיו לעולם מדהצריך שרירה בכ"ח והרי אינו רק גזה"כ וע"ז האריך עפמ"ש הראב"ן הובא במרדכי פרק גה"נ אות תרע"ט ובש"ד ובתה"ד סי' קפ"ג כתבו דאין טומאה בלועה מטמא טהרה בלועה ה"ה לענין איסור אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע וע"ז האריך דהרמב"ם פסק דטומאה בלועה אינו מטמא הוא רק בבע"ח ולא בכלים וע"ז חידש דכל הטעם דבכלים מטמא הוא משום דא"א להוציא מזה וזה דוקא בכ"ח שא"א להפריד האיסור הנה בנדה דף ס"ב מבואר דכל היכא דא"י לצאת לר"י טהור וא"כ כ"ח דא"י לצאת שוב הו"ל טומאה בלועה אבל בכלי מתכות דיכול לצאת ע"י הסקה טמא וזה שדייקו דכ"ח א"י מידי דופיו ומיושב קושית התוס' דהקשו בפסחים דלמא גזה"כ הוא כמו בישול בלי בלוע דז"א דאם נימא דיוצא מידי דופיו ע"כ שנ"נ הבלוע בתוכו דלא הוה טומאה בלועה כיון דיכול לצאת וא"כ קשה מה מועיל שבירה הא הבלוע נ"נ והוה נותר ומה מועיל שבירה ומהראוי שיגעיל עכ"פ שיצא הנותר וע"כ דא"י מידי דפיו וא"כ שוב לא נעשה נותר דהו"ל טומאה בלועה. והאריך בזה ליישב דברי הרמב"ם ובאמת שדבר חריצות הוא ודילדא אמי' כוותי' תלד אף דאית לי' פרכא דמלבד דעכ"פ יכול לצאת ע"י הסקה ותקשי לר"ל אף גם דגם לר"י לפי המסקנא כל דיכול לצאת והקפיד הוה טמא כדמסיק שם וא"כ כאן שהתורה הקפידה שלא יהיו נותר דמגעיל רק באכילה כמבואר פ"ט ממעה"ק וא"כ יקשה מה מועיל שבירה וע"כ צ"ל דכל דשוברו ומבטלו מהיות כלי לא צריך יותר והנותר אינו אסור רק כל שנבלע בכלי אבל בשברי כלי וחרסות לא הקפידה תורה וא"כ שוב אין מקום לכל דבריו.