שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ה (ב׳)

עתה נעתיק עצמינו למ"ש הב"י באו"ח סי' תל"ז שהקשה דאמאי צריך לברר החזקה ולמה בח"י טריפות אין בודקין אף דיכול לברורי ותירץ הב"י כפי דברי המ"א הוא כן דבחזקת בדוק יש חזקה המתנגדת לזה ולכך לא סמכינן ע"ז וכמו ברוב מצויין אצל שחיטה ע"ש וע"ז הקשה מעלתו מדברי הב"י ביו"ד בסי' ס"ה לענין ניקור דהיכא דיכול לברורי מבררינן והרי בניקור לא הוה חזקה המתנגדת כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קכ"ז הנה אמת נכון הדבר שכ"כ הט"ז אבל בנקה"כ שם חולק ע"ז דכל שא"י אם היא מנוקרת יפה הו"ל חזקה שאינה מנוקרת ודוקא בידוע שהיא מנוקרת אמרינן דמסתמא נקרו יפה ומשום דרוב מצוין אצל ניקור מומחין הן ולפ"ז במקום דיכול לברורי דלא סמכינן על הרוב שוב הוה בחזקת שאין מנוקרת וא"ל דמ"מ הא נקרו ז"א דכל שלא ידענו אם נקרו יפה הו"ל בחזקת איסור דצריך לעשות מעשה המתיר ולא נודע אם נעשה יפה ובשלמא אם סומכין על הרוב דניקר יפה ל"ש להעמידו בחזקת שלא נקרו יפה דהירך בעצמותו היתר הוא ול"ד לשחיטה דכל הבהמה בחזקת איסור הוא אבל הירך בחזקת היתר הוא וכל שנקרו ויש לנו רוב שוב אין לך לחוש אבל כל שנוכל לברר שוב ל"ש לסמוך על הרוב ובלא"ה נ"ל דמעיקרא אין כאן קושיא דכל שלא ידענו אם הוא בקי צריך לברר דמחזיקין לי' לאותו איש בחזקת שאינו בקי דהא בשעה שנולד לא היה בקי וגם גבי רוב מצויין אצל שחיטה ועיין בסי' א' ביו"ד על דברת האגודה בט"ז ומ"א וזה יש לי לכוין בדברי הב"י דבשלמא בח"י טריפות דאנו דנים על הבהמה וכל שנשחטה יש להבמה חזקת כשרות משא"כ ברוב מצויין אצל שחיטה אנו דנין על האדם לא על הבהמה וכן בניקור ודו"ק.